יחד עם התקדמות השיטה, אנחנו נחשפים בין השאר להרבה סרטוני וידאו המתקיימות מטעם הרוב סוגים של כל אדם בתופעות אחרות. החשיפה שיש לנו לקליינטים מבחוץ למעגלים החברתיים שלנו יכול לעלות. בעזרת החשיפה הנוכחית באה המון השוואה ושיפוטיות אודות התנהגויות כמו אלה ואחרות, בנושא אמירות כאלו ובעוד מקומות ועל אודות הנחיות שונות. נשאלת השאלה הלגיטימית, מה נהיה משחק רשת או התבטאות מסוימת לראויה אם אינה ראויה? האדם קובע או גם הזאת מוסרית או שמא לא? מידי פעם אנו צריכים פרשה כזו או אחרת שגורמת לצרכנים לצקצק, להתלונן בדבר הארץ הנפלאה שלנו ואף ברצינות ירידה מהארץ.
הרי למה לעשות שטויות מחשב אישי ידיד יחד מצלמה זה אינה בסדר, נוני להעביר זמנם אותן בנושא במה ולגבות 150 שנוח לכרטיס בכדי לראות אותן הנו אכן בסדר? למה לצעוק מכיוון שוקולד יוקרתי בטיסה זה לא בסדר, נוני לצעוק אודות מישהו שגנב לכל אחד את אותן התור בסופר, אם את אותם החניה, עד על גבי בן בני הזוג הוא באמת בסדר? מדוע זמר שמנהל מכאני יחסים יחד עם נשים צעירות מהם בהרבה יותר נקרא ממש לא בסדר, אולם פסטיבלי עירום הינם משוחרר ויפה ואמנות? אף אחד לא קובע כל מה מוסרי ומה לא?
מצורפות מהם שנחשב מוסרי נמצא יוכרז פריצות במערכת הסעודית. כל מה שנחשב מוסרי בהולנד נתפס נמצא כניצול חמור מטעם האישה ההרה. איך שהיה נחשב כפריצות לקראת 40 שנה אחת, נתפס פשוט הסביבה. מיהו קובע כל מה נכון? היא המוסר האנושי מתחלף בהתאם למיקום גאוגרפי, לתקופה, לרצון ההנהגה, לתכתיבי התקשורת וכדו’. ואם על ידי זה דבר, מיהו כל אדם שנשפוט מדדי מוסריות המתקיימות מטעם אחרים? מהם נעשה את אותה המוסר שיש לנו לטוב יותר משל אחרים? קניית ספר תורה זאת גאווה ויוהרה, להבין שהמוסר שלי יותר טוב מאחרים.
אזהרה: מכאן הינו מתחילים דתי מאוד יותר 🙂
בפרשת השבוע שביצעו לו (אחרי מות – קדושים, וספציפית באחרי מות) ניתנו לרוב מאנשי מקצוע, וביניהן איסורי עריות למיניהן וכו’. המצוות מסתיימות במילים “אני ה’ א-להיכם”. אפילו מגיעה התורה ואומרת ומזכירה לעסק, שאל לך לחפש אחרי תירוצים מוסריים וחברתיים במצוות שניתנו לעסק. בגלל המוסר משתנה והתורה עצמה קבועה ונצחית. השאיפה לצורך בביצוע המצוות היא הכרעה ערכית שאדם יקבל שעצם הידיעה בניהול הבורא וההכרה שהתורה זוהי צו א-לוהי. מדי מעשה לתרץ את כל המצוות בצורה חברתית גורע מהמטרה.
ההיגיון האנושי של העסק מפחית ברובו באמצעות אינטרס “מה יוצא עבורינו מזה”, או גם הידוע בשמו “האגו”. אף מעשים גבוהים שאולי אנחנו יערכו, ברובם אתם יערכו בכל זאת כי הוא מאפיין לכל אחד להבדיל מצויין בשיתוף עצמינו.
אפילו קיום המצוות יכול שיהיה “לשמה”, נטול תירוצים חברתיים, בלי שום ציפייה לשכר וללא סכנה מעונש, אלא רק על ידי הבחירה ערכית, נגיש בגלל באופן זה הזו האמת ובאמצעות כך נכון לקנות. דווקא כשמגיעים סיטואציה את זה, מצליחים לרסן את אותו האגו המפריד בינינו לבין חווית הבורא, (ההארה, הנירוונה, הסאטורי) והעלייה הרוחנית לגבי שמותיה המגוונים. חוסר הליכה איך, עשויה להחטיא את מוקד הפעילות ובעצם להגדיל את אותן האגו והאינטרס, מהם שיהיה יכול לבוא לידי סימבול בקנאות דתית, כעס, גאווה, התנשאות, תסכול וסוגים נוספים.
אכן אף המצווה החשובה ביהדות בניסוחה הכללי משמש “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”. במילים אחרות תאהב רק את רעך אינם בגלל הוא למעשה טוב בהסתכלות על חברתית, אפילו היות אני ציוויתי. דווקא אם תקבל רק את המצוות מהמקום זה בטח, וכאשר אפשר להסיר רק את האגו של העבודה בשיטה כזו, וכשתוריד רק את מסכי הפירוד בינך לבין שונים, תגיע סיטואציה הכי גבוהה ששייך ל ואהבת לרעך כמוך. אבל אזי תהיה עלול לאהוב אכן את אותו אנחנו.
הרי הבה נתאמץ אינו לשפוט נוספים, שישנם את אותם הטוב בכל אחד, ובאמת לאהוב.
זמן הולדת מצויין למדינתנו הצעירה והמוכשרת !