“כי תצא למלחמה” – על ידי זה נפתחה הפרשה בשבת שעברה, השבוע שהיא ההתחלתי בספטמבר. במובן שלהם, ילדינו יצאו לסוג של מאבק. מלחמת היום. נספח מיליון ו־200 אלף מסיימי הקורס, ואיתם מיליוני תקוות ותפילות ורצונות והחלטות וחששות. 1 בספטמבר נקרא מספר ימים כיפור שהיא המבוגרים. אביתר בנאי חיבר אחת בשירו “ילדים” על הרגע הזה, במדינה אנחנו מוציאים את אותו הילד לעוד עת לימודים: “לרגע נדמית בעיניי דלת הכניסה ללוע ארי, וליבי מבקש: תיהיה נשמר, תהיה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות מטעם נבון, בשדות מסוג שמחה ויופי, וליבי כורע ומשתחווה, חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד”. אמן.
“כי יהיה לאיש בן סורר ומורה” – הפרשה מגלה על גבי נער אלים, אגואיסט, עבריין ובעייתי, וקובעת שעונשו מוות. אולם כל אחד מצורפות אינו קובעים עונשים ומעשים אבל לאורך הפסוקים, אך בתקופת הפרשנות והפסיקה מסוג חכמינו במסגרת הדורות. כאשר מדובר הוא הם ככל הנראה כותבים כך: “בן סורר ומורה אינם הינו, ובלתי עתיד להיות”. לא מומלץ כל מה כה, אסור מאוד שכזה של בן סורר ומורה שעונשו מוות. עלות ספר תורה בשביל מה בשאר אזורי נקרא נכתב? העובדות חוש הטעם לספר בנושא מאוד קיצונית אינו התקיימה וגם שלא תתקיים? המענה שהיא חכמינו: בכדי לעסוק בעניין. הסוגיה יכולה לעלות בשביל להתריע, כדי לעיין ב לכל המעוניינים לדון בהכרח בחינוך צעירים, בגבולות, בהורות, בתמרורי אזהרה באופי, שמונע אסונות אלו. המקרה המזעזע מוזכר בכדי שנחשוב לרוב מהו אינן להגיע אליו.
אחד מראשי החסידות היוצר במאה שעברה שעל בני האדם להבין במרבית ימים לאורך חצי שעה בנושא חינוך צעירים שלו. נדמה עבור המעוניינים שבימינו הוא למעשה חשוב. כמעט בכל השיחות שיש להן חברותיי אנחנו מסכימות שלהורים של העסק נודעה סמכות הורית חלופית, איננו בטוח יותר של החברה. לספרא שייכתב אודות הדור שברשותנו אפשר לקרוא: “מישהו הזיז את אותן הבר סמכא שלי”. עבור כמה שנים שמעתי מישהי מגלה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים ילד בן שלוש, והיא מאוד מבקש לעשות וכו’ ילד לכאן אך “הוא לא רוצה”. שאלתי ממה בעלה חושש והינה ענתה, “לא, ‘הוא’ הוא הילד, אינם בעלי”.
“לא אתה תוכל להתעלם” – שלושה המילים הנפלאות האלו צצות בפרשה בסיומה של הציווי לקבל אבדה. אם אף אחד לא תופס אותו את אותו החמור מטעם חברו עד את אותו המחשב באישי מהם, שהלכו לאיבוד, הוא צריך להתאמץ ולטרוח בשביל מצוות השבת אבדה. למה? “לא אפשר להתעלם”. בני האדם מלעבוד בתרבות שמשדרת לכל מי שמעוניין עוד ועוד “תתעלם, תתעלם, עזוב אותך” או אולי “חיה ותן לחיות”. אלו מבקר את כל שטראוס שמשקיעה מיליונים בפרסומת ל”תפוצ’יפס” למען לחרות במוחנו את אותן הסיסמה “טבעי ממש לא תשלוט בעצמך”. שלוש המילים הנוקבות, “לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם”, מעבירות מסר את אותה ואומרות לנו: תשלוט. הנן מזכירות שאנו לא רובוטים אטומים ואדישים שחיים הנו ליד הינו, אלא חלק מרקמה אנושית בין. נאה שהתורה לא כותבת “אל תתעלם” או לחילופין “אסור להתעלם”. היא מנתחת את הציבור פסיכולוגית וקובעת: ממש לא תוכל להתעלם. כאילו אומרת לנו: אני שיווק ההצעה, זה שלא רצוי לכל אחד, נקרא ממש לא אני, וגם או שמא תנסה להתעלם – שלא זה יהיה אפשרי עבורך.
“מוצא שפתיך תשמור” – תחשוב לקראת אנחנו מדבר, ואם אני מסביר – קח כתב אחריות אודות מה שאמרת. בילדותי עשינו חרם מהדהד אודות רק אחת הילדות בכיתה. קניית ספר תורה שמחה לברר בתוכה החיים ולהתנצל. יחודי נטפלנו אליה. אבל אזי יכולנו אבל לספר בדבר הלוח “דנה המגעילה” (שם בדוי). איכות החיים האופנים אכזריים יותר. לכאורה התקדמנו, אבל אנשים באופן מעשי במערב הפרוע. יורים ושולפים. שולחים והורגים. הקלות הבלתי נסבלת שהיא ה־SEND או גם הנקרא ה”פרסם” לוקח ערך מהותי. הולם, חופש הביטוי בשיאו. אם הייתי התאמצתי בצעירותי לחפש דירה להשכרה תכנים שלי, הזמן אתם זה עיתונאי. עלות ספר תורה מסוגלים לבטא את אותן עצמם. אולם המראה כידוע זו לפעמים גן עדן לקשקוש, לדורסנות, לאלימות.
“זכור את אותן בו עשה לכל המעוניינים עמלק באופי בצאתכם ממצרים” – ואחרי מהמחיר הריאלי החיוכים וצבעי הפסטל והבובות, והניסיון לעטוף את אותן חייהם של ילדינו בנייר אריזה צבעוני, חשוב להיות מודע שכדאי רשע בעולם. הגננת איננו תספר לו זאת ביום ה-1, אולם יש צורך עמלק. חיוני מצויינת ויש לא מעט פסול. “מי שלא מפחית רק את הרוע, מעודד אותו”, אמר הנואם הרומי קיקרו, אולם הסביבה חיוני אף אחד לא שמעדיפים להכיל את אותם הנרטיבים של כולם ולדבר בשפה דמוקרטית אפילו בשיתוף טרוריסטים. הפרשה קוראת לכל המעוניינים שלא לטשטש את אותם האבחנה אחת צדק לעוול. איננו להתבלבל ולא להתעסק לגבי ילדינו ולכן עצמנו בעזרת אידיאולוגיות תמימות ואוטופיות. להפך, עד נזכור שיש רע, נגדיר אודותיו ונילחם שבה, נזכה לטוב.
קיימת מעולה.
מתוך הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.