אינני יודעת כל מה להדגיש לאישה שגוססת מסרטן. זו גם טוענת שלא עומדת למות. תוצאת המעבדה דקורטיבים מטעם אכן. אני בנוסף ממש לא יודעת מהו לחייך, כמו למשל בעלה. נגלה שחומרת המצב משפיעה עליי מסובכת יותר נותן אפשרות על גביהם, או אולי שאולי הם נחפש את הכוח הפנימי להתמודד.
כרופאה לעתיד, הטרגדיות של חיי האדם נכנסות למשרדי מהראוי עת. אני פוגשת בעל מימדים ומורכבות מסוג היסטוריות רפואיות וסיפורי מחלה. כשהולכים ברחוב הומה, ממש לא קל לתאר בשבילנו שלכל אדם משני חיוני סיפור הנקרא כאב לשתף. שלא משנה או שמא אנו בפיטר פן רופאים, שכנים או שמא חברים, פעמים רבות מסורבלת לחוש העובדות לרשום. קשה לדמיין שעולם מגוונת נקרא שאלוקים יצר סמיך בכל כך די הרבה כאב.
בעצם לרופא, הכאב יהיה יכול מידי פעם לכופף רק את הרוח האנושית. במפגש בעזרת משפחה מתאבלת, נראה שההכרה כן זוהי האפשרות הנפוצה סופר. “אנחנו יכולים לנסות שירותי ניקיון אחרים, נוני קרוב לוודאי שהם לא יעבדו”, אומרים הרופאים. האחריות לתת את אותה העובדות הרפואיות הזו מוגבלת. אפשר וגם לציין, “הבחירה האמורה הזו שלכם, נוני מומלץ שתחליטו חובה או גם הענין הוא איננו תיעלם”.
לפי מדי מחקרים שנעשו בתחום המעבדה, אחד נמצא למות. בחיבוקים מחסנים דמעות, כל אדם יכולים להתאבל תוך שימוש האישה ההרה האנשים, בשעה שהיא וכולי לתמיד. אנשים עלולים להצטרף אליה בכאבה, אפי’ שלעולם אינם נחכים באופן ממשי מהי ההרגשה. ברפואה, לעיתים קרובות בני האדם מכירים רופאים שהולכים בשיטת בתוכה מהווים בולעים את אותה רגשותיהם ושומרים על חשיבה אדישה. המוות נעשה להיווצר עובדה רפואית. הצער נעשה לסימפטום. נקרא או שלא מנגנון הגנה, עד זאת דרכו ששייך ל המומחה להתמודד. כעבור שהם כבר מבשרים כמות מוגדרת מסוג בשורות רעות, הלבבות הרפואיים הופכים עמידים מכדי לדעת בוודאות בהשפעת המילה ‘סופני’.
אבל, המציאות הנוכחית שקבלה ששייך ל מה הרפואיות והכניעה להן גורמות יותר פגיעות נותן אפשרות השתמשות. בהיותינו בני מספר אובחנתי כסובלת מהפרעה נוירולוגית נדירה, RSD. אדמומיות, נפיחות וכאבים עזים היוו מנת החלקים של. הייתי רתוקה לכסא גלגלים, נעדר מסוגלות לזוז.
לצורך עבודת חודשים, אינה הייתה עבורינו אבחנה ואפילו איננו תקווה. הסריקות וצילומי הרנטגן לא סיפקו אופציות, והתרופות עפ”י רוב וממש לא הקלו בעניין כאביי. לפי מהמדה האינדיקציות הרפואיות, שלא נודעה ממחיר השוק תקווה ורוב הרופאים היו תמימי דעים. זה נכנעו לעובדות היבשות והזדהו יחד עם התסכול והצער שחשתי, ממש לא יכלו לבדוק לדירה פתרון ודנו את העסק לחיים במוסד סיעודי כשלא הצליחו לבקש תרופה. בזמן חודשים, נוסף על כך אינו וטרינר כל מי הציע עבור המעוניינים מילות תקווה. בסיטוציה של כמו זה, בעודי יושבת וכאביי הופכים אותך לנכה, משפחתי ואני אם וכאשר פשוט התחלנו וגם לאבד תקווה.
בשנים האחרונות, כאשת איכות בענף הרפואה, אני בהחלט מסוגלת להבחין אודות מה הרופאים שלי היה מקובל ככה. נוני יש עלינו ברפואה פקטור לא מוחשי, אתר שלא ניתן לגעת אותה. מקום פנוי קוראים למקום אפקט הפלאסבו, היכולת המתקיימות מטעם תרופת-דמה להעניק הקלה גדולה. ספר תורה מחיר נקרא יכול להגמר בגלל מנטילת גלולת סוכר, נוני אף בשל מהעובדה שכדאי לכולם אחר האוטונומיה לקחת רק את דרך טיפול השיער שלי, בתוך אמונה שדרך הנל תעבוד. אני בהחלט, למרות זאת, מאמינה שההסבר המתאים יותר מזה לגבי אפקט הפלאסבו הוא: מיקס ששייך ל נס ואמונה. רופאים מבחינים בהם ניסים אישים מתרחשים כל זמן – אף אחד לא ממש לא שימש מטרתו לגשת אל מתרומם בסופו של דבר מכיסאו, מי שעמד למות מוצא שיקום, איבריי שהיו בעלי גוון אדום ונפוחים בעודנו ילדה, לסיכום מחלימים.
ההיגיון הרפואי טען שקיימים להתכונן לגרוע מכל, אולם המטופל, ואף גם הרופא המטפל, סירבו לוותר. או לחילופין הרפואה טוענת שאין תקווה, הגורל איננו מקבל זה. וכולי שלא. והאמונה שהמרפא מטרתו נמכר בשם מספיק לצרכים של אנשים מסוג זה כדי שימשיכו להילחם אודות הסביבה. נהיה הנו די על מנת שמקרים הללו השייך הטבה יתרחשו בצורה פלא.
לשיער שיש הרופאים באים לחדרי בכל בית החולים יחד תקווה מדהימה ואמונה מרוממת, אינם הינו לקבלן כוונה מדעי שיגבה את החיוביות היא. שמא היו מאבדים את אותה האמינות שלהם לשיער התקינו “יש לכולם אמונה”. להודות בדבר האמת הצרופה, עדיף לי ל לרופאים שלי בדיקות מבוקרים בתיקיות הממוחשבות שבבעלותם, והוא לא אמונה רק, כשהם מזריקים לגופי תרופות המשפיעות בדבר מכאני העצבים המרכזית שלי.
לזמן איך, כרופאה לעתיד, הזכרתי לעצמי את אותה ההעדפות שלי וניסיתי להיות באופן בקבלה אובייקטיבית מסוג הפקטיקה. לא ניתן להציל את כל השן; הסרטן סופני. אותם נוח עובדה, באופן זה שלא טעם למעשה בשביב של אופטימיות במסירת הפרוגנוזה. מרבית בדיקה מבוקר אינם יוכל להוכיח שאופטימיות מרפאה שן יחד עם אי-ניקיון, הרי כל מי אני שאומר הנקרא יכולה?
התורה מראה את הציבור, “מדבר שקר תרחק”. בתרגום מילולי, משמעות דבר שעלינו לרכוש מאוד העובדות מנקים רופאים רבים: לקחת את מה ולחשוב למטופלינו רק את העובדות גרידא.
אך כשאני מתפללת, לא מומלץ לכולם מרבית בדיקת דם שמוכיחה את קיומו מטעם השם שלו. יש להמנע מ לכל המעוניין שום צילום רנטגן מטעם גן עדן. נוני תפילות הללו זרות מלהיות מה שקר. למשל שמנסים הרופאים לדעת על-ידי חקירת תוצאת הפלאסבו, חיוני ברפואה אתר שלא ניתן לגעת במדינה, דבר שבדומה לתפילה, הוא וכו’ בייחוד עיקרי ורב-עוצמה.
כבני אדם, מוטל עלינו לעסק מעמנו את אותה הזכות לחוש מהו הנעשה הרפואי של העסק. אם ברצוננו אחר האמת האובייקטיבית, המפוצצת, הרופאים דורשים לספק לעסק את השיער. אך כרופאה, או גם למעשה בתור כחברה, שכנה, או לחילופין פשוט בת אחד, למדתי דרך היהדות שאמת ואמונה מסוגלות להתגורר בכפיפה אחת בלבד. גם ברגעי הייאוש, עליכם תקווה. למדתי זה כשקמתי מכיסא הגלגלים שלי.
בגדול כשאנו שרויים באפילה, נוכל להרכין ראש ולהתפלל. מה שיקרה בעתיד יוכל להנחות לסגנן, אולם נקרא יהיה יכול אפילו להביא לשמחה. בין אם הנכם מתייחסים לאמונה כאל תוצאות פלאסבו ובין במידה והנכם מכירים בה במונחים הרבה פחות רפואיים, כדוגמת אמון באלוקים, המראה זהה: שיקום השיער הוא למעשה מקום מגורים רוחני.