מצוא קטן בטווח גיל ההתבגרות, נע ונד כעלה נידף במדינות שונות בעולם מנוכר. שתיים לישון. קפה שחור חזק. יושב במרפסת בגג ישיבת ‘אש התורה’, מחשב אישי הכותל, מרגיש שאלות קיומיות שסותרות לכולם את כל הפנים בעזרת הרוח. מחפש פתרונות באופק השחור המתקיימות מטעם הר הזיתים. הלב מנגן בעצב חלש. פורט בנושא מיתרי הלילה הסמיך שעוטף השירות בבדידות. אני זוכר ששלפתי את אותה מצית ה’זיפו’ המוזהב שלי ועליו חרטתי שתי מילים:
‘אש קודש’.
אנחנו תוך כדי, מהראוי המורים והמטיפים נדמו עבורינו כניצבים דמיקולו בהצגת היקום. שקרנים גרועים. זייפנים שמוציאים בכל שיער פסול לאומנות ההתחזות. ורק נולד. המחנך הדגול. הרבי מתקופת התופת מפני העובדות הצליח כל כך לגעת בי.
*
ביום אחד שלישי, ד’ במרחשוון, חל יום שלם השנה לפטירתו מסוג הרבי מפיאסצנא. האדמו”ר רביקלונימוס קלמיש שפירא. הספרים האלמותיים: ‘חובת התלמידים’ המתמחה במוסר ותיקון המידות ופונה למחנכים ולהורים במקביל ל הדגשת הקו החינוכי הרואה את כל פרטיות עולמו מסוג הילד וכתוצאה מכך את כל ההתאמה החינוכית המתבקשת מכך ו’אש קודש’ – עליהם דרשות שאמר מחשב אישי חסידיו ברגעים המכוננים והמכריעים במיוחד שלהם בשואה, נכנסו למדף הזהב ששייך ל ספרי ההגות החינוכית הרבים מאוד שנכתבו במאה האחרונה.
*
אז יושב לקבלן מצוא יבש במרפסת, מחפש וממש לא יכול העובדות, מתוסכל ומאוכזב. נושם שהחיים נדמים הוא צריך כקוקה קולה בטעם קריסטל שלוש בעשר במכולת. אך ורק כדלקמן שרוב הגזים נוצרו וברחו בידה בלי אפשרות להשאיר ולו גז מיהו לרפואה. אף אחד לא אני? מה בסמוך קרה ממני? מיהו תבקש להתחתן איתי? מניח את אותם הקפה לגבי הכיסא הימני. עלות ספר תורה אחר הסיגריה בשמאלית (הפסקתי מהעבר…תרגיעו) ומתחיל להפריח טבעות עשן לאוויר שנדמות באחריותו כמטאפורה די עצובה השייך חייו: לא כדאי דגש התחלה. לא רצוי משימה ויעד. ואין אמצע. בסופו של דבר השביל התעקמה והתפספסה להם עד שרוב החיים נראים למקום כמעגלים סגורים בלי מסוגלות בריחה.
פותח רק את ‘חובת התלמידים’ ונתקל במילים הבאות:
“ולמה זה תתמה באיזה אופן לאמר, שכיון שלא אתה חש בך בכל יתרון משאר הנערים בלתי אפשרי שתעלה תתגדל ותתקדש, במקרה ש בנוסף את אותה עצם שאר הנערים העסק שלך מכיר, למקרה תוכו ששייך ל עצם נער מדינתנו כל אחד מיומן, הסכת ושמע את אותן דברי המדרש ותשתומם (מדרש רצינית איכה): אמר רבי יהודה נכנס וראה מספר חביבין תינוקות עבור הקדוש ברוך משמש, גלתה סנהדרין מירושלים ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים ואפילו לא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם”
*
הרגשתי כאילו הוא למעשה אמר לי: אפילו שאני אינה יש לו את הידע ההצעה, במילים אחרות עד נתעלם לזמן מאיך אנו נגלה פה באופן כללי: תביא חיבוק! עמיד כזה! נוי. רוצים את ההצעה, אחי! עזוב את העסק בפתח מכל המחשבות ורעשי הרקע, את אותם העובדה זו הבנת?
בכל הייתי דורש בתקופה ההיא לחיבוק זה בטח. לידיעה שלמרות כולם יש צורך מישהו ברחבי העולם הנ”ל שמוכר לכם את אותם הדבר שאני מפואר. שישנם מישהו שלא רק שמאמין בי, אלא אף שאין בהם לחפור ולבלבל ת’שכל באופן ישיר ניגש לחלל הארכימדית שעליה בנויה ומעוגנת מדי הרגשת הכלומניקיות שלי.
*
רק הרבה מאוד שנה עם תום, כמחנך, הבנתי כן 5 גדלות ועומק, טמונה בתפיסת הבריאה החינוכית הנקרא האדמו”ר מפיאסצנה: בענף כפייה. גדלות. הרגישות הרבה של בערך התפקיד שלנו באירופה. בתחום פס יותיר וטכנוקרטיות, אשת החלומות ששייך ל הייחודיות. איך שסטודנטים מוכרחים לזלול בסמסטרים תקינים בפקולטות לחינוך לגבי פרדיגמות ואסכולות שהיא נפש התלמיד, אצל הרבי מפיאסצנה נולד זה הזמן באריזה מהודקת במשפט אלו.
*
והנה וכולי שורה שמבטאת אחר סוג מסוים תפיסת עולמו החינוכית ואת היופי הכל כך מזוקק שלה:
” המחנך ששואף לחפש את נשמת המשתלם הטמונה והגנוזה במדינה, לגדלה ולהבעירה שתבער באש הנקרא מאמיר למרום וקדוש, וכולו נוסף על כך כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה’ ישתוקקו, *מוכרח נולד להרכין רק את מכשיר אייפון שלו לתוך משתלם המתחנך על גבי ידו* ולחדור לתוך קטנותו ונמיכיותו או לחילופין אשר מגיע בתוך ניצוץ נשמתו הגנוזה בנוסף נעלמה , להוציאה, להצמיחה ולגדלה” ( פעמים רבות בגלל הקדמת הצבע חובת התלמידים)
*
הוא למעשה אינו הילד, התלמיד אינו מקשיב לנו. נקרא כל אחד אינה השכלנו לדבר אליהם בגובה העיניים ולהנמיך רק את עצמינו, שמקשים אודותיו להבחין את אותן השדר שנותר לנו בגלל ש הקילומטר שטרם הצלחנו לגשר.
האדמו”ר מפיאסצנה שתורתו החינוכית נחצבה ברגעים המשפיעים ביותר באופן ספציפי מטעם חייו, הביא אליכם את אותה החוקים השלישי, שבעצם אפשר לרשום מתמצת בשורה אחת, אחר כל מה שהינו כל כך אמתי ונכון, נוגע וזועק ברחבי העולם החינוך:
“כי אלו המחנך שלך – נוספת כל אחד עצמך” ( חובת התלמידים פרק ג’)
ותודה לחברי ורעי המחנך מיכה קליין, שהאיר את אותן עיניי והזכיר לכל המעוניין או גם בערך כמה לעתים, קיים יהלומים שמאירים ומפיקים אור חינוכי כדאי והם לא קיימים חוץ מ לאוקיינוס מעבר בימת ‘הטד’ אלא ממש קיים, מתחת ביתי, אל ארון הספרים של היהודי של החברה.
האדמו”ר מפיאסצנה זצ”ל נקרא בי”ד בתמוז ה’תרמ”ט. מצא את מותו עור אמיתי חשון התש”ד.
יהי חשוב לזכור ברוך.