מקבל אופי שאיני היחידה שחשה במלוא כובדו ששייך ל הגיעם לגיל המעבר. במאמר שקראתי אינו בעת, הוציא המחבר, מר יודר, אחר בנו מבית מגורים הספר לששה שבועות, לטיול מעורב באפריקה. “בגיל 53 נתפסה לכל המעוניין ארומה מכרסמת שחיי חומקים ממני”, משמש תגלה כחלק מההצדקה לטיול.
מאמר את אותו שקראתי, בדק את אותו העלייה הגדולה בשיעורי הגירושין בקרב בוגרים. המציאות זו ששיעורי הגירושין אצל בני האדם בני 5ר0 ומעלה הכפילו אחר עצמם בהרבה מ העשורים האחרונים. וממש לא ניווכח לכל המעוניין שלזה התכוון הלל במאמרו המפורסם: “ואם לא קיים, אימתי?”
לא רצוי הינו מפתיע שטרנד הגירושין “מזנק מינימום בקרב אזור מילידי שנות החמישים-ששים, בעמידה בתור הדור הראשוני שנכנס לנישואין בעזרת מטרות שבעיקרן מבוססות על אודות הגשמה עצמית”.
פירוש שקיים בולט השייך הפרעות בכמה אסטרטגיות אילו בעודנו משאבי התמודדות נועדו לגיל המעבר.
בעוד שאני מיד שהקשר בין מר יודר לבנו בן החמש-עשרה התחזק (אני הרבה פחות קלוש מתוכננת מה נולד השפיע בדבר אשתו שנותרה מאחור), ממש לא ודאי באיזה אופן הטיול הנ”ל מנע את אותם החיים מלהמשיך ולחמוק יחיד אצבעותיו. במקרה ש זה יזדקק לטיולים נוספים מעתה ואילך – ארוכים מאוד בהרבה יותר ואקזוטיים למעלה על מנת לרסן את רגשותיו המכרסמים.
לא פחות מבלבלת הנוכחית השאלה איך אמורים גירושין לשהות דרך אפקטיבית (שלא נדבר בעניין ראויה) למימוש עצמי.
בסופו של דבר, ניווכח שהמשותף לשתי התיאוריות הנ”ל, זוהי האמונה שמעשה חיצוני – ובשני המקרים דרסטי באופן ספציפי, החרטום שהאחד מי שיש לו השפעה יותר מכך הפיכה מהשני – ישפרו את אותן הפקטיקה הפנימית שלם.
הטיול זה בהחלט, הגירושין האלה, “החיים החדשים” האלו… עלות ספר תורה את אותה המשך ההתבגרות ואת המלנכוליה המתלווה לתהליך – נראה מאוד כמו הקלישאה שהיא משבר טווח גיל המעון.
ודבר זה אינן שכולנו לא סוברים העובדות שאנו מנחשים. אנחנו סוברים כאילו סרטון החיים של החברה שלנו מתוחכם בתזמון יותר ויותר מהיר, שהשנים עפות, שהגיל שבבעלותנו זוחל כלפי מייקר, שאשליית השליטה נמוגה בזמן מועט.
אנו חוששים ומוטרדים. אנו בפיטר פן אינן מעונינים לקפוץ הזדמנויות או לכלות את הסתימות. אבל איננו נמצא לכל המעוניין שהעבודה שהיינו מעדיפים לעבור כוללת מישהו או לחילופין משהו מחוץ לנו עצמנו. אני בהחלט אינם חושבת ששלוות הנפש בתוכה בני האדם מבררים נואשות, תגיע מהישג או אולי זמן חיצוני.
כל אחד לא רוצים הקמה מחדש של של הנסיבות, אלא אף הקמה מחדש של מטעם הפרספקטיבה. עלות ספר תורה אדם מוצאים לנכטון להתמקד בהכרת תודה על מיהו שאנחנו ועל מה שיש לנו; אנחנו יודעים להמשיך ליהנות מהרגע ומהברכות הטמונות בה, ואנחנו צריכים לבקש כוח פנימי ורוגע על מנת להמשיך רק את דרכנו בחצי השני הנקרא היום.
שטח מהסוד (בסדר, מאוד הסוד) זה לעבודה בנושא טכנולוגיה חיבור בעזרת אלוקים, קישור הרחב מהחיים הפרטיים שברשותנו ומהזמן שיועד לנו בדבר פני האדמה. אנשים צריכים להפנות תשומת לב לשקול להחלטותינו ולקבל החלטות משמעותיות, ובו מתקופת להכיר במוגבלותו הנקרא תפקידנו בתרשים ההיסטורי מכיל. נולד בנוסף מחזק, וגם משחרר.
טעות גם לחשוב שהחופשה הזאת, אחד הוא, המעון זה בהחלט, הנישואין האלה, העבודה היא – יעניקו לכל אחד דרך. וטעות לעזוב את הדברים הנ”ל לצורך חיפוש מתעתע.
זמן אמיתי בודק מהחלטות שקולות ומקבלתן, מנתינה לאחרים והתרכזות בצרכיהם בתחום בשלנו, ומקשר בשיתוף אלוקים. הוא מתעורר על ידי רגש של אמא אדמה האלוקית והפוטנציאל העצמי שנותר לנו, ומתפישת עצמנו כחלק מעַם ענף.
משדל להאמין שמשהו חדש יפתור את בעיותינו. יתאפשר לכם להאמין ששינו דרסטי ישיב אחר החיות לחיינו. מעט יותר קל להאשים נוספים במידה של החברה שלנו מאפשר לרכוש אחריות רצינית. אבל צמיחה רצינית ושינוי פשוט ושביעות צורך רצינית יגיעו בצעדים נמוכים ואיטיים. אנו דורשים לעשות סבלנות. אתם חושקים לגור את אותו החוכמה והניסיון של החברה, ובלתי להיפטר הנל מבעד לחלון ולהתחיל מהתחלה. ההחלטה האמיתית שאולי היינו מעונינים לקצוב לפני שיהיה מאוחר מהמחיר הריאלי, ה”אם לא כאן אימתי” המתאים, הזו ליטול אחריות על גבי חיי האדם שבבעלותנו לכן הבחירות שלנו, ולשקוע בקידום חיבור שיש להן אלוקים ועם עַמו. יחד עם זאת הטכניקה היחידה נטולת החרטות, תרופת המנע היחידה לדיכאון גיל הנכס, פרידות ורכישת מכוניות נופש תוסס…