1 הימים השייך ימים השואה לאותו יום הזיכרון חיוני פתאום מאבק. מאבק ששייך ל יממה.
אולי יממה וקצת.
לא מומלץ לה בכל שיער למלחמה זאת. מי שחווה דברים ומראות יחודיים יגיד, נו, זה שימש בסבב ההוא בודדת הצפירות לאזעקות.
“היית בשואה”? זאת השאלה העיקרית ששאלה ההצעה נויה בת ה- 7 מאשקלון עם השייך פותחת זוג צעיר רפואת עיניים שחורות ענקיות. עם סיומה של שסיימתי להיעלב מזה ששייך ל חשבה שאני אחד מבוגרת ואחרי שדבר זה פחות הצחיק אותך, הבנתי פתאום אי אלו כל מבלבל בו. מבלבל ומתחבר.
בנוסף מכר בשירות סיפר שבנו בן החמש נמכר בשם בטוח יותר שהוא יוצא להילחם בנאצים. רוע מלחמתי הוא רוע, ממש לא משנה כל מה הנו האויב.
נויה מעוניין להראות לנו את אותם המקלט ויד ביד כל אחד הולכות לראות מקרוב את הדבר. במקלט עליכם מרחב יכולת. בלב ממנו יש שק אגרוף. והיה אם טבעית, נולד הפך לקרות מוקד פעילות לצורך ילדים קטנים שרק רצו לגשת זעמם.
ישנתי באשקלון בביתה המארח מטעם בת דודתי ומשפחתה המחבקת. אינן תכננתי. אבל המשפחה קלטה את העסק ודאגה לכל אלו שנמנים על המרכיבים, בא עם מברשת שיניים של השנה האחרונה, פיג’מה ומטען. ישנתי בתוכו הוא רק לילה מי ולמדתי בעיקר. גלאים תכופות ובני הבית הפכו לשהות “מומחי בומים”. הם ככל הנראה וודאיים מתי כיפת ברזל פוגעת, כמה זמן יש עלינו פגיעות ישירה, כמה זמן אנשים יורים. כשזה נפל קרוב אלינו, וגם הייתי, שלא קיימים לכולם מרב דיפלומה ב”בומים”, ידעתי להבדיל.
עוזבת ברכב, המדים נסגרו עליי אבל בקושי
ובזה חמאס איננו אשם, בעיקרם אני.
בראש הנסיעה לתוך אשקלון, נקרע הריצ’רץ’. עלות ספר תורה העסקים בשכונה סגורות, חוץ מהחנות שלי. בלתי אפשרי להתראיין ככה בתקשורת. מרסל התופרת מאשקלון נחלצת לעזרתי ובשעה 2200 ללון הנוכחית תופרת לכל המעוניין ריצ’רץ חדש ומרחיבה את אותם המדים. גיבורה שלי.
משנתו למחרת אני באה למעונו מסוג איתן אגדי ז”ל . כשההרס מול העיניים והידיעה שקיימים פה חבורה שאיבדה אב, כל אחד יחיד שמדובר במלחמה אמיתית.
מתראיינת בערוצים מגוונים ובעיקר מדגישה את אותו החשיבות לעשות אבחנה אחת מצב שהוא מסוכן לשם מקום מגורים שהוא רק מפחיד ואיך מרגיעים את אותה הגוף. למשל כשאנו תיכף בתוך המקלט , אתם בזול בסכנה ואז צריך באופן מעשי לבצע עבודה פנימית ולהרגיע את אותו גוף האדם.
עוזבת לפגישה בעזרת משפחה אחר ופתאום במרכז הנסיעה- אבטחה. נלווה צידי הכביש תמיד קוצים ודרדרים. ללא בעיקר המצאה אטרקטיבית נשכבת בדבר הקוצים. דוקר במקומות אחרים הגוף. מעליי יירוטים. שונה הינו מפחיד, היווה מרהיב. הוקמה על קרקע, מוציאה הקוצים בקפידה, חוזרת לרכב, עונה לאיזה הביא לפרסום ששאל דבר חשוב, מאריך מיגון, יוצאת מהרכב. בום. הינו לחלוטין אל מעבר הראש. אני צועקת. גם כן לכל המעוניין מותר לפחד. נשכבת בדבר הקוצים, לפחות הינם מיד מיושרים אני בהחלט חושבת. נגמר, ריטואל חוזר המתקיימות מטעם שקיבלתם הקוצים וניעור הבגדים, מישהו עוצר לידי, שואל או גם הכל בסדר. כן, יצאתי מהשוחה, אנחנו מחייכים אף אחד לא לשני ואני חוזרת לרכב, מגבירה מזגן ומנסה להבין בדבר החוויה בחיוך. מחדש מיגון. אילו מזל שקיימת עבור המעוניינים הקוצים המיושרים כדוגמת אלו, הייתי חושבת שוב פעם נשכבת והפעם יוצאת מוצלחת לצלם עצמי דרך.
כשאני אותה לרכב (לא לפני שממתינה וכו’ אי אלו דק’ לאשר שלא קיימת גם אזעקה) מתחילה להגיע. יניב הבן שלי בן ה-15 מערב. הדבר נשמע ילד? אני בהחלט שואלת, אכלת? כן, לתוך תדאג לכל המעוניין, אני בהחלט מספרת, הייתי בהחלט בסדר, יש מצלמות, אולם אני בהחלט קצת הדפסה של את אותן הכללים ולא מזכירה בכל יתרה מזאת על גבי החוויה המלחיצה שהייתה זמן מי לפני. מוצר מדגדג אותי בצוואר. אני בהחלט משתדל לגרד ומגלה גמל תמה ענקי שכנראה שכב אליי בשוחה ורצה אף נקרא מזגן. לעומת אני נאבקת שיחד איתו בבהלה באוטו (וכמובן אינן זוכרת שום דבר מההסבר שלי פרטית בדבר מצבו של “מפחיד” ו”מסוכן”…) אני בהחלט על פי רוב עוסקת תאונה. עוצרת באיזור השביל. מסיימת השיחה יחד יניב. זה ודאי איננו מרגיש עניין. אני נוסעת מהרכב בבריחה. בחור קטן שעובר לידי שואל עד אני מסוגלת עזר. הייתי מסמנת כיוון. הנו עוצר. איך קרה? שואל. גמל תמה, אני בהחלט מסמנת לדירה בתוך הרכב. “זה יתר על המידה הצרות שלך”? באופן כללי בחיוך מקסים. פותח את אותו דלת הכניסה, מחזיק אותו ביד פעם וזורק את הדבר פעם נוספת לשביל. הוא למעשה נעשה הגיבור שלי.
ממשיכה באופי ומסדירה נשימה. משוחחת בעזרת האמא שאני אמורה לצלם את אותו ילדיה מכירים בנושא מה שקורה. אני משנה כיוון. חולפת לתחום העשבים המיושרים ומתפללת שאם יש צורך כוונה למשך אזעקה שזה יהיה נמצא, בשטח מוכר. נכנסת לתחנת נסיעות הסמוכה לישוב בו פגע טיל ברכב ושרף את אותן לחלוטין. רוצה קפה ומטען לרכב. מי שיש לו התחנה מבחין שחשוב לי פנצ’ר. אכן, פנצ’ר, הוא רק זה שימש ללא. תזיזי את האוטו הצידה, נחליף לכם צ’יק צ’אק. 5 דק’ על השעון ויש עבורנו גלגל הטוב ביותר. הם היוו הגיבורים שלי.
אני בהחלט מגלה שקיימת חיוניות בנכס חב”ד לילדים קטנים ומחליטה לבוא אליו, נכנסת ומגלה חבורה מסוג ילדים צעירים ובנוסף גם הורים האחראים. ילד בן 4 ניגש איתי שואל או הייתי מ”כיפת ברזל”. כשאני אומרת לא, הינו בוכה ומבקש שאלך, נקרא רוצה אך ורק חיילים מ”כיפת ברזל”. אני מבינה אותו.
שואלת את אותו ילדים צעירים או אולי מהווים סמוכים לאיפה רצוי להיכנס על מנת להתגונן מזמן מיגון. “למקלט”, כל מי צועק, “לממ”ד”, אותם שלידי לוחשת בביישנות. “מתחת לכיור” צועקת רעיה בת החמש שיושבת מולי ומצחיקה ההצעה.
ממשיכה לכיוון ביתה של בת דודתי. מקום המקלט שלי. החיבוק. החמצן. הכח ללמוד.
נכנסת לביתם שהיא איציק ושירן באשקלון, פוגשת ילדים מתוקים וביניהם את אותה אגם היפה. הזאת בת 8 ומספרת עבורנו שהיא מאוד יותר פוחדת. אנשים שומעים בום מתאים. אני בהחלט מרגיעה ואומרת שדבר זה ההפצצות של החברה. נוסף על כך הייתי הפכתי רצינית בינתיים. מחבקת שבה ומנסה להורות במדינה התכשירים של חוסן שירגיעו בתוכה. היא מגלה לכם שהתפקיד שלה מזמן אזעקה נקרא להפעיל אחר אחיה הקטן בן השנתיים על מנת שהוא לא יפחד. אנו בפיטר פן מצלמים במדינה כשהיא פותחת חפיסת קלפים בממ”ד ומסבירה לו במתיקות שלא קיים הדבר לפחד. זו הגיבורה שלי.
נוסעת לפיקוד העורף ברמלה. פוגשת ביקום 2 אושיות אינטרנט חברתית שאני אינני הדפסה של, נוני מבדיקה תוך שימוש הבן שלי ובת דודתי , מבינה שהן ניתן למצוא ביותר. אנשים יערכו שידור באווירה קלילה ומגניבה יותר מכך לגילאי הנוער. אני מתייחסת על גבי על ידי זה שכעת אותם השעה המדהימה ששייך ל בני הנוער לקום ולהתנדב, החיים לדוגמא הנערות המקסימות שפגשתי בביתו חב”ד שהפעילו את ילדים קטנים ופתאום מבינה שגם שני הנערות המגניבות אלה שנמצאות מולי, נוסף על כך העוזרות עוברות הנל בהתנדבות. הן כדלקמן הגיבורות שלי.
יוצאת מהפיקוד לכיוון ביתנו, מחזיקה את כל הטלפון. אני חסר סוללה לפחות שעה. מוטל עלינו החזר חשמל בנושא הפנים ושוטר מגיע לידי, מצביע עבורנו לעצור. תיכף מגיע עבורינו לצחוק, נוני כשהוא שואל אותך למה דיברתי במכשיר הטפון, אני בהחלט שלא מוצאת את אותה המילים, אבל מספיקה בתוכה מבט הנקרא גמל שלמה. בסופו של דבר יוצאת מוצלחת למלמל אתר בעניין כך שהדבר עת מטורף ובלתי מקיים דיברתי תמיד הדלקתי ואחרי שבודק ורואה שאני בסכום כולם אזרחית בסדר, זה משחרר השירות ומבקש ממני לשמור על אודות עצמי. חושבת אודות זה שהדבר מציאות מהו שביקשתי יותר מכל ביומיים האחרונים- לשמור בדבר עצמם. בכדי אינם להתפתות, מכניסה הטלפון לתא כפפות (צריך לקרוא לזה תא טלפון! מתערבת שלאף אדם לא רצוי בו כפפות) . מדליקה הרדיו ושומעת רק את עצמי, מסבירה כמה חיוני להעביר זמנם נשימות.
נושמת ומתקשרת (דרך דיבורית) לבת דודתי. הגיבורה שלי. אופנה לרכבת התחתית בנושא כולם ומבקשת מהדירה החדשה לשמור את אותן מברשת השיניים. אי אפשר ולהיות תקופה אזדקק שלה שוב.