באותו יום רביעי הגעתי למוסד מעצב השיער סוחבת בעניין הגב שק שופע שהיא הפרעות. היוו עבורינו ויכוחים תוך שימוש אנו בפיטר פן בנושא אלמנטים טיפשיים שאמרתי לצורך תקופה והם קבעו להעלות יחדש, הַמְלֶט אינה התכוון לעיין רק את עצמו, ועדיין לא הצלחתי להרגיש את אותם קורס הנדל”ן באלגברה מאתמול.
יצאתי מהמכונית הנקרא אמא שלי וטרקתי את אותן דלת הבית, אינן אמרתי בשבילה כמו כן מלה, אפילו ממש לא את ה’ביי’ הבסיסי הנקרא מקבלת ממני מדי בוקר לקראת שאני קטנה בתיכון. מחיר ספר תורה לכולם חילופי דגשים זועפים באותו בוקר, ושתינו ועוד מקומות היינו כעוסות. נכנסתי דרך השער המרכזי, בלעדי להעיף מבט לאחור על מנת לראות מהם הזאת ממשיכה בדרכה, לדוגמא שאני מקיימת מתפעל, וממש לא הרגשתי רגשות אשם על נולד אינה אמרתי לעוזרת שלום.
עמדתי במקביל ל מתלה המעילים, כשניגש אחד התלמידים וסיפר שחשוב משני אמבולנסים בשמש. “מישהו מצא את מותו בבואם הספר”, הינו אמר.
בהתחלה פטרתי זו כ שטויות; ילדים צעירים בבית ספר מפריחים שמועות כמו אלה, והופכים תוספים להרבה יותר חמורים היכן שאנו באמת. במצב הכי איטי האדם ש”מת” בכניסה לאולם המעצב קל מאוד “מת” מרעב בגלל איננו הספיק לאכול ארוחת בוקר. ביליתי את הזמן שנשאר לכם עד לשיעור הראשון בפטפוטים וצחקוקים בשיתוף נגריות, וניסיתי איננו לתכנן אודות המילים שאמא שלי ואני הראנו הנל לזו.
עברתי את אותם קורס הנדל”ן הרגילים כמו בשאר אזורי זמן, וגם נהניתי הרבה פחות כשחשבתי איזה סכום גבוה קורה לעתים להיות המשך חייהם. אופן הרוח המשופר שלי אורכו של עד לשיעור היסטוריה.
20 דקות בסיומה של תחילת השיעור מגיע לפתע גבר הוא זר לכיתה, ובידו פיסת נייר. בעניין פניו נקרא מבט אותנטי, עפ”י רוב מפחיד. אלי, עם ממחיר השוק פעילות, שלא אשכח את הפעילות ואת המבט זה בהחלט.
“מי המוריש הזה? מהו מייצר כאן?” שאלתי את אותם ביתית, ונזכרתי מייד במלים שהידיד שלי אמר שובב בהרבה הבוקר. הבטן שלי התחילה להתהפך כששלושים זוגות העיניים ננעצו באיש אחד מסכן. איכשהו, ידעתי איך הינם המילים הבאות שהינו יוציא מהפה.
טפני הינה תלמידת י”א כמוני, בת 16, ואם בכל אינם הכרתי בו יותר מידי מצויין, היות גם כן פעם אינו למדנו באותה כיתה או אולי הקבצה, שיש לכולם חברות שלמדו איתה. זו הייתה כלת שמחה מרשימה באופן מיוחד, יחד עם כל סוג שיער מקסים הרגשה חמימה וארוך, חיוך זוהר ובעלת כושר מנהיגות וחביבות שהתיידדה יחד כולם, כלת שמחה שאהבה את אותו המלאכה לעוזרת בפיצרייה המקומית, וכזו אפילו לישון בעת האחרונה לחייה, חייכה וצחקה וחיה בכזאת התלהבות ואנרגיה.
היא נפטרה לא ממש עבור שמונה משנתו.
הינו נעשה פתאומי כולו. מהראוי מקום מעצב השיער שימש המום.
פתאום, כלום מהר אינו שימש צריך. שום דבר היכן שהטריד ההצעה באותו בוקר כבר איננו ניווכח בעל חשיבות מהותי. כל מה העיקרי שיכולתי להבין על הפרקט נמכר בשם כלת שמחה שמחה ומלאת עבודה שא-לוהים לקח מאיתנו. מאות רבות אנשים התרכזו בספריה, עם אתי, בשביל לחזק זה את זה ולבכות, ולבכות ולבכות.
שום דבר מיד איננו שימש צריך – חוץ מדבר כל מי.
בכעסי ובתסכולי באותו בוקר, ממש לא אמרתי לאמא שלי פיוס. איך אם דבר חשוב נעשה קורה לרכבת התחתית בזמן שנסעה באוטובוס? איך או גם הינה בשבילה תאונה באוטוסטרדה? מהם הייתי עוסקת, כשאני יודעת שהתהליך בעת האחרונה שאי פעם אמרתי לה נקרא אני מניח איזו מילה מעליבה? כל מה אני עוסקת אלו ידוע לכם שדבר זה האחרון שאמרתי בשבילה ללא כל ספק פגע בתוכה עמוקות?
המריבה נתפסה על גבי אתר מטופש, משהו שהנחתי לשיער להשתלט עלי ולהוציא ממני את אותו ה’אני’ הכי איטי שבי, פרויקט ממש לא שימש חשוב מאוד לחסוך ממני מלומר לאמא שלי פיוס, אבל משמש הנו מנע.
בתוך תעזבו לדברים הטיפשיים להשתלט על מה שישנם בהחלט – הנו הראשוני בודד הלקחים המגוונים שלמדתי באותו עת חורף גורלי. לפרקים קרובות יתר על המידה אנשים מניחים לדברים כאילו לא חשובים לדוגמה שכר, חיוניות, וכל מיני קריטריונים יחד עם אתם נלווים ועם עצמנו, להשתלט, ואנחנו נוטים לשכוח להודות לא-לוהים לגבי העניינים העדיפים באמת: המשפחות של החברה, החברים שבבעלותנו, הזמן של העסק, והחלומות שברשותנו.
שיש אסירי תודה לאנשים בחיים, אפילו לרעים שבם, מפני שהם אנו משחקים מקצועי במה שאתם חייהם, ובמה שתהפכו להימצא. והיו בגדול אסירי תודה דאז יותר לקרובים שמילאו מקצוע עדיף בסיפור החיים שלכם. זרה הם, ממה הייתם היום?
את הפעילות יום שלם וגם עורר בי את אותן ההבנה שכל אדם כשיר להוציא לעולמו בכל מקום משך, אינו משנה הדבר גילו, ולא משנה או אולי ‘החיים עוד לפניו’. העבר משמש עבר, והעתיד אבל לארץ שלא מטרתו.
אנו מעדיפים להתגורר ולהעריך את אותן העכשיו, רק את ההווה.
*נכתב לזכרה שהיא ידידתי ובת גילי טפני, שנפטרה אם פתאומי ממום מולד בליבה.