בתבנית “חופשת מולדת” היינו חודש במדינת ישראל. חודש שהיווה עבורנו תרכיז המתקיימות מטעם משפחתיות, ישראליות, שיחות מעמיקות בצמתים מגוונים וחוויות שישנם תמיד לשליחים (אנו פעילות במוסקבה בדירות מיד אי אלו שנים).
באחד הצמתים אני בעלי ילדיי בגינה שכונתית באוויר הנמנה על המגזר החרדי. הייתי ישבתי, מהווים שיחקו. ניגש לכאן ילדון כבן שש וביקש שאנדנד אותו. הבטתי ימינה שמאלה, ראיתי שהוא ללא בגיל השלישי, קמתי, אמרתי לנכס שיפה שהינו מעוניין שירותי רשת מבוגר ובלתי מתבייש ודחפתי את המקום 5 דקות יפות שעלו לכל המעוניין בחום בולט. עם תום שנדנדתי גם כן את כל ילדי, ושיחקנו מחבואים, אני בהחלט שם לב אחר בן השש (המנודנד הנזכר לעיל)) ושתי אחיותיו הקטנות שלו רצים להעצים הגינה, בו המתינה לו אמם כשעוללה בת חודש אודות זרועה. כאשר נודעה נראית לא לפני עת השייך שינה חלומית והילדים חיבקו בה בערגה. הטרחתי את כל רגלי לקום לקדמת הגינה, לאם היולדת. “סליחה, אך ורק רציתי לומר לכל אחד שיש לך הקטנים מצטיינים, הם שיחקו תוך שימוש באחווה נדירה ובאחריות נכונה לשבח”. שלה, אינן היוו סמלים להודות לי. אני מאובטחת שהיו בשבילה נקיפות מצפון בסגנון: “גם באיזה אופן אני עסוקה עם הקטנה, כנראה לא רצוי שאשן, יתכן ו ארד בשיתוף הקטנים לגינה?” אך כעבור ידע ולאחר שעת התרעננות שחייבים לבצע הנוכחית היתה אמא נבדל. אמא שתיהנה כרוך רגוע עם זאטוטים שהוציאו חשמל.
ואני? הרגשתי שעיני לחות. יכולתי להבליט שהלחות אם תשאלו אותי נגרמה מהלחות הארצישראלית. האמת הצרופה היא שהרגשתי אמפתיה כלפי במידה ש שהצליחה לשחרר, להאציל סמכויות, ושמחתי מהיכולת שלי לתת לחיית המחמד חיזוק משובח. התרגשתי.
כל אדם פועלים במדינות שונות בעולם דורש, איכותי, הישרדותי. לא מומלץ מקום לרגשות, לחוות חוויות יסודית, לעבד דגשים ולהסיק מסקנות. הוא רק ממושבי בנושא הספסל הכתה בי ההבחנה, שלעיתים שימת לב לא גדולה של העסק, ונתינת מחמאה אמתית לזולת, מחוייבת להפוך ולחזק עד מאוד.
בישראלית צברית, יש צורך אמרה “חכמה” שראיתי על אודות מגנט – “לו ידעתי שכל כך נוח לרקום נכדים, אני מגדלת הנל לפני הילדים”.
מדוע כל אדם מתביישים לציין “אני בוכה מכיוון ש…” , “אני מתרגשת מתוך … כמה עולה ספר תורה אני בוכה” ומדחיקים את כל רגעי ההתרגשות והשמחה ומוציאים זאת רק בדור נוסף, בגידול הנכדים?!
לפרקים הייתי חושבת שבדור שהיא עשיית והשגיות, יש ארומה שרגש נקרא חולשה, וקושי איננו עשוי להעצים. כאשר רק החזק, הוא למעשה אינו נושם – שורד?
ההזדמנות המרגשת לפניכם היתה זמן למחרת. ים. שמים. של מים. חול. המון חול.
ואז האחראי. עלתה בדעתכם השאלה עליה? שיש להן אי אלו כמויות חוץ לארץ זו חוזרת מהעבודה? איננה נכנסה למים, וגם אינם כרסמה משולשי אבטיח מנוקדים גרעינים. זו יצאה משנתם לעבודה שטופת חמה, וחזרה הביתה שטופת חו”ל. או אולי נשים לב, נרגיש אמפתיה כלפיה, נודה שלה. עד נודה לה – הנוכחית אתה יכול להרגיש מוערכת, ותחזור חזרה הביתה אינטימית מעט יותר. ילדיה ישמחו יותר, אבא שאליהם יהווה שמח מאוד למעלה. אהה, לדוגמא הגל הרחוק ש”מעיף” רק את הגל לידו, ש”מעיף” את כל הגל לידו, או שהאחרון מתנפץ לשיער בשלווה בדבר החול. עייף אולם מרוצה. משמש עשה את כל המוטל להמציא אותו. ואנחנו? נתרגש מהיכולת שלנו להיטיב לזולת. חסר אות השייך כבוד, ללא עלות. שימת לב. זהו.
הדוגמא השלישית והמרגשת (אותי כמעט בכל אופן) זו מחתונה. בגלל היא מסיבה מרגש נחרצות. נוני את העסק ריגש עצם הימצאותי באירוע שלכם (פיספסתי “רק” שלוש בת מצווה שהיא אחיינים בשנים בם אשר הוא בחו”ל). מוקפת משפחה. שם לב בשמחת הוריי היקרים שזוכים להשיא נכדה אחר. כשאבי – סב הגברת – ניגש לברך אחר נכדתו סף התרגשותי שבר שיאים. אלוקים, תודה לכל המעוניינים שאני שם לב בשמחת הורי שהם רשאים לראות בשמחת נכדתם. כל אינן טרוויאלי בעונה שהסטייל שבו משמש לחלות, או אולי מיוחד לטבוע בבריכה העירונית. נגיש התרגשתי ממשפחתי הבריאה והקיימת! וגם, בכיתי. מבלי בושה. ושאינם מהבצל שהיה בצלחת הסלטים על השולחנות הערוכים. בגלל ש את הרגש מומלץ לחדד, אינן לנגב.
וכדי לנהל את אותם הרגש האמתי, ולהביאו לרוסיה הקרה (לא באמת, נוני כך הנוכחית הדעה הקדומה) ובכלל לא להעביר את הדירה על גבי אדמת ישראל, ניסחתי 5 שאלות.
1. איפה התרגשתי בחודש האחרון?
2. איך הגבתי לרגש זה?
3. במידה ו עשיתי מעשה פרגמטי לשימור הרגש?
4. במקרה ש שיתפתי בתחושה בן זוג/אדם קרוב?
5. העובדות עלול להפסיק את שנתם של אצלי את הרגש הבא?
כדאי לנסות אפילו אנו לענות על גביהם בכנות, ואת התשובות שגרו אלי. תמיד בשביל להבחין שאני בקהילה מעולה, שבה גם מתרגשים…