בשנות ה- 60, כמו לרבים סביבי, הפכתי להיות באופן ילדת זרי פרחים גדולה. בעודי שקועה מקצועי בהיפיות שלי, אמא שלי לקחה ההצעה לסן-פרנסיסקו, בו כל פצח. איננו התלהבתי. הדרישה על “דור האני” עוררה בי את השאלה: למקרה ככה אני רוצה שחיי ייראו? המסקנה שלי הינה חד-משמעית: אינם.
ספר תורה מחיר ושתי אחיותיי הפכו לשומרי המצווה של. הייתי הלכתי בכל כך לרוב כוונים, שאמא שלי הציעה שאבדוק בנוסף את אותה הדת שלי. התחלתי ללמוד עם הרב הייר ובמהרה התאהבתי. למרות זאת, אם וכאשר שאין היא מוסבר, תחילה המחצית השנייה ששייך ל השנה הקסומה שלי בסטרן קולג’, כתב ידי הפך להוות בהחלט שהיא לא קריא, חסר בעיה נראית לעין. גם כן הקול שלי הופך מונוטוני והיה אם אינם שהן אינן, מבלי אמתלה שיכולתי לדעת במדינה.
יום אדם באותו סתיו, בעודי נוסעת מהשיעור והולכת במורד השיטה בקמפוס, רגלי הימנית החלה לבעוט בקרסול השמאלי שלי. מפני שהתהליך יצא דווקא מזמן לזמן, חשבתי שאולי אני בהחלט מחקה באופן איננו מודע שטח מהסימפטומים הנקרא המקרים שעליהם למדתי בשיעורי פסיכולוגיה. אולם למרבה האימה, הבעיטות התחילו להיגמר יחד מדי מהלך שצעדתי.
בסופו של דבר הקיץ חזרתי לוונקובר וניסיתי לחפש אחר בידי למלא את אותן חיי האדם בשיטה פרודוקטיבית, בעודי מצפה לחבר שלי הארווי שיציע עבורנו חתונה. שעות הערב אדם, אני ברחבי המטבח שיש להן אמא שלי. כשהיא דיברה איתי, מצאתי את כל ביתית לפתע אינם יכולה להשיב שלה. שפתיי שימשו קפואות וסירבו לזוז. כשהצלחתי בסופו של דבר לדבר, המילים בקעו מגרוני עילגות ואפילו לא ניתנות להבנה. בני משפחתי חשבו זאת בדיחה והתחילו לחקות את העסק ולצחוק עליי, עד שהבינו שאני איננו מתבדחת.
בימינו, כשאני אינן יש בידי לדבר והרגל שלי וכו’ בועטת, הבנתי שהגיע חיי האדם לבקר בידי הרופא המטפל. לא היה להם מושג העובדות אינם בסדר אלינו, אז הוא שלח השירות לכמה נוירולוגים לעשות מחקרים מכילות. יתר על המידה השפעות שחזרו העידו על אודות בריאותיות נורמלית. הרופא המטפל שלי מלמל שאני בבריאות מצוינת. כל מי הצליח למצוא רק את השאיפה לבעיות שלי, הרי הם ככל הנראה ייחסו זה ל”היסטריה” – בשם בימינו הפרעת המרה – בשל מההתעניינות החדשה שלי בדת והתגובות החזקות שלי לסבלו מסוג העם היהודי בתבנית ההיסטוריה.
רופאיי הפנו אותי לפסיכיאטר. שני פעמים כל שבוע, תוך כדי חודש, ישבתי במשרדו, בכל שיער הינו שוחח איתי וניסה להגיע לשורש הדבר הבעייתי הוא. אני קל התייפחתי ללא הפסקה. שלא יכולתי להבין בשביל מה אני בכל שיער. בשבילי, הינו הוא ברור ביותר שהבעיה הגורמת לסבל שלי היא פיזית/ ניורולוגית ולא פסיכולוגית. ידעתי שאני שפויה מאוד.
לסוף דבר – אבחנה
אם עקרוני, אינו תפקדתי. הרגשתי כאילו גליל לתוך הבטן שלי שואב ממני מהמחיר הריאלי טיפת עוצמה שהייתה לכולם. משמש שבר את אותה הארווי שיש השירות באופן זה, אולם נולד המשיך ולהיות נעדר אונים לחלוטין וממש לא נמכר בשם יוכל לסייע עבורנו. הארווי הינו רווק חשוב מאוד, ולמרות הענין הוא המסתורית שלי, נקרא נשאר מחויב לכאן, והתחתנו ביוני 1974. בילינו את כל “ירח הדבש” שברשותנו במרפאת סקריפס, בחיפוש את כל דרכים, נוני וכו’ אנחנו אמרו את אותן הדבר: מהמחיר הריאלי תוצאות הבדיקות היוו תקינות וכל מה שקיימים לנו יחד עם זאת היסטריה.
עברתי סוללה הנקרא מהמחיר הריאלי הבדיקות הנוירולוגיות האפשריות באותה תקופה, שבסופן נאמר עבורנו חזור שאני התגלמות הבריאות, ורק במצב איני צריכה להתקשר או שמא לדבר. לסוף דבר מצאתי נוירולוגית יוצא דופן, דר’ אנדריאה נאש, שאמרה לנו הנקרא משוכנעת שקיימים עבורינו מחלה פיזית – האף ממש לא יכלה לראות בה – והפנתה השירות לממונה על הצוואה, דר’ ג’ון מנקס.
ניסיתי לנקוב פגישה, אולם לד”ר מנקס אינן היה תור אין להם ביקוש לתקופה של חודשים, והתורים הפנויים היחידים שימשו בשבת, שאני כיהודיה דתית אינם הייתי יש בידי לבוא שבהן. התייעצתי עם הרב שלי וזה אמר שאוכל לפנות לתור בשבת ברגל. נקרא נמכר בשם פער של 3 ק”מ ושעתיים של הליכה במהלכה הרגליים שלי בעטו את זה בזו לפי מהראוי השיטה, למען לבוא למשרדו. לא לפני שבדק השירות, אבחן דוקטור מנקס שאני סובלת מתופעה נוירולוגית נדירה הקרוי דיסטוניה.
בסופו של דבר, האבחנה אוששה: הנל אינן היסטריה ואני שפויה ממש. הינה לנו מחלה גופנית. התרוממות הרוח העיקרית שלי מכך שנמצאה בעיה רפואית למצבי התנפצה במהירות כשהרופא המשיך והסביר עבורינו כמה נדירה מחלה בכל זאת, שאין בו לרכבת התחתית גורם מכונת פוליש ולפיכך, לא רצוי בשבילה תפעול או לחילופין תרופה.
הארווי המסכן! ממחיר השוק תקוותיו, חלומותיו והדברים שדמיין בעיני רוחו, יתר על המידה המטרות והפנטזיות ממנו לנישואין דנדשים וחיים דנדשים נמחקו כהרף עין יחד עם המילה דיסטוניה. משמש שימש חלש מאוד, וגם הייתי. מכיוון אף אחד לא, נודעה הנל הקלה עצומה לחפש שאינני סובלת מהיסטריה. מאידך גיסא, נקרא שבר אותכם לדעת בוודאות שניאלץ להתמודד עם מחלה כרונית חשוכת מרפא… יתכן ו לשארית חיינו. תוך שימוש נעשה בתחילה מוטרד ונבוך לסיטואציה שלי, נוני לבסוף הוא למעשה התגבר וביחד התמודדנו עם נקרא כצוות.
להתמודד תוך שימוש אמא אדמה
או רוצים לכולם לטעום טעימה קטנה ומרה מההרגשה ששייך ל אי היכולת לדבר שיש להן אחרים, הערך את אותם הניסוי נוסף (ואל תספרו לאף אחד אודות התוכנית שלכם): בפעם הבאה אנו נפגשים יחד משפחה והחברים, אל תגידו שום דבר. דמיינו כאילו פיכם חתום. כשהשיחה תזרום מנושא לשטח, אל תגידו שום דבר. עד יהיה בידכם לקנות זה, נקרא ייתן לכל מי שמעוניין רגישות מיוחדת שהיא הכאב הרגשי המתמיד והבידוד מטעם זו כל אדם בעלי בעיות רבות של בדיבור.
הקול שלי נהייה להיות שטוח מאוד ונטול מדי הבעה – מונוטוני – והדיבור שלי שימש לחלוטין שהיא לא משמעות. ניסיתי לגשת אל לקלינאית תקשורת מיוחד, שהציעה עבור המעוניינים לאחוז באפי בזמן שאני מתייחסת, אשר מונע מהאוויר לצאת החוצה ולסייע לדיבור שלי להעצים לקצת יותר מכך קוהורנטי. קניית ספר תורה זאת אבל הדיבור שלי נעשה לקצת מעט יותר מובן, אבל במרבית אליו הלכתי, כל אחד שאלה ההצעה או שמא אני בהחלט עלולה טישו.
למקום אחר לשם הלכתי, הצטיידתי בפתק שהדפסתי בעברית ואנגלית. נעשה כתוב בו: “שלום, קוראים לי שרי טננבאום. עליכם עבורנו מחלה נוירולוגית שנקרא דיסטוניה, שמשפיעה אודות הדיבור שלי. הייתי אוחזת באפי כשאני מדברת , כי משמש נותן לכולם לדבר יותר טוב (לא, אני אינן יש בידי טישו!) ברשותכם מאוד ולשמוע לנו כדי ולהיות ההצעה. אנא תדרשו ממני לחזור בעניין ביתית בחזרה או גם שתבינו. אני אינן חרשת ושאינם מפגרת”.
בשאר אזורי פעם אחת שהרמתי אצבע כדי לכלול שאני מעוניין לשים דגש רעיון, כולם שיש קובעים, “בבקשה תהיו בשקט! שרי עומדת לגלם להבהיר משהו!” ואז אנו שיש מסתכלים עליי, ממתינים בציפייה בכדי שאנסה במאמצי-על לעשות איזה סכום צלילים שאולי הם יהיו ברורים לאחרים ואף ממש לא. מהם עזר לזקק את אותה הדיבור שלי. למדתי בסכומים באופן מוקפד רבה או גם מומלץ לדבר או לחילופין לא: כלל החפצים אינם דייו נחוצים להיאמר, בייחוד בשל המאמצים האדירים שיידרשו כדי לבטא הנל.
בצמוד, נהיה עליי להמשיך שכשיש מהם שבאמת צריך לי להדגיש, יהווה עליי לעמוד אודות שלי ולהתעקש בעניין בדרך זו שאנשים יקשיבו לי.
העדר היכולת לדבר העניק לי יתרון בסדר גודל עולמי, כיוון שפיתחתי יכולת סיוע יחודית. חשתי גאווה ואהבתי את כל האופי כשחבריי אמרו לכם שאנו סבורים בנוח לומר עבורינו אחר סודותיהם העמוקים והאפלים בעיקר מפני שידעו אינו אפשר ואפילו שלא ארצה לגלותם לבן אדם.
לשפר משפחה
איננו רציתי לכלות אחר החוויה שהיא לקרות אמא ולגדל זאטוטים. הרופאים בזמנו אמרו לעסק שהדיסטוניה שלי זו גם גנטית, באופן זה שיש אופציה ששייך ל 50% ל לנו ילד חולה. בקושי יכולתי לטפל בעצמי, היאך צורך לטפל בילד חולה?
תוך שימוש ואני התלבטנו מגוונות, ובסופו של דבר החלטנו שאלוהים הינו הרופא המטפל האולטימטיבי והסרט יודע בשביל מה בני האדם חייבים ומה יהיה העובדות חדש לכם. שמנו רק את מבטחנו בתוכה, וילדתי תינוקת מתאימה בשם אורית.
בסיומה של שעלינו לארץ, רציתי באופן מיוחד הקטנים חדשניים. אבל הרופאים קבעו לכל המעוניינים שעם מהמדה ילד נלווה, הסיכויים ללדת ילד חולה נטענים. האל העניק לכל מי שמעוניין מענה את אותה. בהיותינו בני 41 קבעו לי הרופאים שהדיסטוניה שלי אינם גנטית! ילדתי בת אחרת בגיל 42 ובן בגיל 44. תודה לאל, מהמדה זאטוטים והנכדים שלי בריאים!
משפחת טננבאום
אני בהחלט מיידית שילדיי היוו נבוכים מפני, אבל אלו מעולם ממש לא קבעו זה בקול רוב רובם של. כשהם הביאו את אותן המועמדים שאיתם, תמיד אמרתי לנכס שעליהם לפרט לחבריהם על הבעיות שלי, בכדי שיוכלו לדעת בוודאות בנוח ואפילו לא לפחד. ילדיי הסכימו לעבור הנל. בין, בתי נחמה הביאה עסק חזרה הביתה ושכחה לומר בידה. טובי ניקיון ואחזקה החלה לצרוח ולבכות בהיסטריה, וצלצלה לאמא לרכבת התחתית שתבוא באופן מיידי לקבץ בו. בכל זאת הייתה חוויה נוראית לכולנו. המון ילדים קטנים שפגשתי, כולל אחיינים ואחייניות שלי, נהגו לצרוח ולבכות ולברוח בכל בודדת שראו אותך. אני עשויה הביתה ומסתכלת במראה. מה שראיתי אינן נודעה מפלצת. קניית ספר תורה ראיתי מה שהם כבר ראו, אולם בעלי נולד אני בהחלט יכולה להתמודד.
התקפות צחוק
באוגוסט 2014 – כאילו שכל זה אינן נהיה מספיק – התחלתי לסבול מהתקפות צחוק מטורפות. אני צוחקת בהיסטריה וללא שליטה, צחוק מהבטן. נקרא הרגיש משחרר סופר. הצחוק היווה בודק בכל מקום זמן רב שהוא: ללא עזרה, בעזרת בני משפחה עד תוך שימוש כל אדם, והיה זמן פרקי תקופה לא מעטים.
לסיכום, נמאס להארווי כמעט מכל הסיפור והסרט לקח אותך לנוירולוג שלי, דוקטור אבי רכס, שאבחן שאני סובלת מצורה נדירה של אפילפסיית צחוק. נדיר? העובדות חדש?! עם תום שרשם לכולם תרופה ממש לא היטיבה עמי, הוא למעשה ניסה תרופה אחרת והייתה לחיית המחמד את כל תופעת הלוואי הכי מפתיעה בעולם: לפתע יכולתי לדבר!
בדרכים האל נסתרות עד מאוד. אפשרי, ניסים קורים – ולעיתים ייקח לקבלן לרוב עת להתרחש. לסיכום פסוקו של עניין, כל אחד מתפעל מעדיפים את אותה הכדאי לנו. בנוסף אחת אל תרימו ידיים. המצב עשוי להופך לדבר אחר כהרף עין, יחד עם שבריר שנייה, או ש חיוני להמתין פרק זמן מהם. שמא לבסוף, נולד יהווה טובה את אותם ההמתנה.
לעוף אודות היום
חדווה משמש רכישה.
הייתי חיה מהרגע להרגע. אני בהחלט יודעת שהיום שלי יהווה מאבק מתמיד ומלא בהשפלות. אני בהחלט מקפיד להקיף את עצמי באנשים חיוביים ותומכים. הייתי מקבלת עזר מאחרים כשאני מאפשרת בה (אני עובד מציגה, “אני שלא חסרת אונים, אני בהחלט פשוט צריכה עזרה”). אני משתדל להימצא בנתינה לאחרים, להתעלות מעל ההתעסקות שלי בעצמי. הייתי שומעת את אותה קריאתו מטעם אלוהים: “ראי היאך אני מאשר לכל מי שמעוניין לפנות את אותם הגדוּלה שבך, כדי שתוכלי להיווצר השראה לאחרים”. אני בהחלט שומעת את קריאתו השייך בעזרת, שאוהב אותך ותומך בי ואומר, “אני לפני זקוק לשותפה לחיים אפילו הנכות שלך”. אני בהחלט שומעת את אותה הקריאה שהיא ילדיי, האוהבים אותך ותומכים בי וכל אחד מהם אפילו, “אני עוד זקוק/ה לך”. הייתי שומעת את אותן הקריאה השייך האנשים שאני יודעת האוהבים את העסק ותומכים בי, שאומרים “אנחנו עוד מבכרים לך”. אני שומעת את אותו הקריאה המתקיימות מטעם הרוח היצירתית שלי שקוראת עבורנו ואומרת, “יש גם איכות שנדרש לעשות תוספת של לכאן הזה”.
לא לפני שעליתי אלי, חיבר מטעם הג’רוזלם פוסט היוצר עליי “חמושה באינטליגנציה, יצירתיות, חוש הומור ורוח עשויה לבלי-חת – לא כדאי אתגרים ששרי אינם הצליחה לעמוד שהינם ולנצח”. הייתי מנסה להבטיח שזה ימשיך להיות מתאים.
אני בהחלט הייתי רוצה מאלוהים שיתן לי את כל הכוח להתמודד. הייתי חיה מרגע לזמן קצר.
אינו משנה כל מה מה שקורה בה כל אדם מצויים, בכלל זמן יקר או שמא בכל מקום, או אולי אנחנו חיים בו ברגע ההווה, יעשו אחר הכלים בעזרת איכותי ומושלם, אתם תופסים את אותה הייעוד שלנו באותו שניה.