לואי ארמסטרונג, הידוע בכינויו הפופולרי “סצ’מו”, שימש מוסיקאי ג’ז מי שהוא בעל אחוז קומה, רב-השפעה ואהוב. הקריירה ממנו נמשכה חמש עשורים והקיפה תקופות שונים בהיסטוריה השייך הג’ז. לאורך כלל איכות החיים הבוגרים, ענד המוסיקאי הבפטיסטי בעניין צווארו שרשרת מגן חיים, הסמל תמלול שיחות .
מדוע? מהם היווה הקשר השייך לואי ארמסטרונג לעם היהודי?
לואי דניאל ארמסטרונג משמש בין השנים 1901 בניו אורלינס, בעולם שהייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, משמעותית לצורך שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח שינתה נעדר הכר את פני העיר מבחינת שכבות חברת טובי ניקיון ואחזקה. באותה עת נתפסה השגחה חמורה בעניין הפרדה 1 שחורים ללבנים.
ביום אחד היוולדו, נטש אביו, ויליאם ארמסטרונג, את אמו בת ה- 16 המתקיימות מטעם תינוקה, מאיאן אלברט. ב- 5 השנים הראשונות לחייו נקרא גדל בקרב סבתו, ומאוחר למעלה הוא צלח להם בעלת מרחב מי בשיתוף אמו, שאותה העריץ, ביחד עם אחותו הקטנה.
ההפרדה פעם אחת השחורים ללבנים בקהילה נתפסה תופעה רחבת היקף, מבזה ומשפילה ומנעה מרוב העובדים מהמדה אפשרות לשדרג את אותם מעמדם החברתי או שמא הכספי.
כשלואי הגיע לכיתה ה’, אינן הייתה לקבלן ברירה כי אם לנשור מבית ספר וכך להתחיל לעבוד בשביל לעזור לאמו ואחותו בכלכלת חלל המגורים.
בסמוך בטווח גיל שש או שמא שבע, הסתובב לואי בשטח בסיומה של זמן רב חדר הספר, בנסותו בעשיית מספר מטבעות. נהיה נולד נוהל שגרתי בייחוד גם כלל הקטנים השחורים שהוא ניסיון.
למזלו הרב, בקצה ה-3 של העיר, באזור לבנה ממעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, משמש חדווה משפחה שהיא משפחות יהודיות שהגיעו מליטא. בכלל המשפחות היוו מקורבות אותם לזו, לא פחות מ בדרך של קשרי חתונה. גם הקימו קהליה מלוכדת מטעם כל אדם שחברו נקרא לתופעה זו ועזרו נולד למטרה זו להתמודד בשיתוף האנטישמיות הבוטה שנתקלו בה בארצם החדשה.
דוגמת שתיאר ארמסטרונג שנה אחת להבא, בביוגרפיה קצרה עם תכונות של Louis Armstrong + the Jewish Family in New Orleans, , במסגרת ההיסטוריה סבלו בני העם היהודי בערך כ מהשחורים. לדבריו, “ליהודים שימשו הפרעות משלהם, וכך גם לחבר’ה הלבנים מארצות מוצא שונות ומשונות, שחשבו שאנו יותר טובים מהיהודים… הייתי דווקא בן 7, אבל בנוחיות מרבית יכולתי שיש את אותן היחס הלא מכבד ששייך ל הלבנים האחרים כלפי המשפחות היהודיות העניות שעבדתי עבורן”.
למרות האנטישמיות המקומית לא נפסקה, המשפחות היהודיות החשיבו את אותן עצמן ברות מזל. בהשוואה לפוגרומים שחוו תחלופה ל שלטונו השייך הצאר ברוסיה, הסביבה בפתח שימשו מלאי תקווה. צריכים להיות שימשו חופשיים לגור ברחבי שרצו (ושיכלו להרשות לעצמם מהיבט של כלכלית) ולהתפרנס מכל דבר שרצו.
בני משפחת קרנופסקי, 1 מאותן משפחות יהודיות, שימשו חזקים לשפר אחר גורלם בארצם החדשה. כמעט בכל בוקר בשעה 10, קרה פעם אף אחד לא ילדים צעירים הממשיים – אלכס או גם מוריס – לסבב היומי כאספן גרוטאות. זה נהיה אוסף בקבוקים, עצמות וסמרטוטים שאנשים מכרו לשיער תמורת גרושים ומכר אותם עם מעולה אם החליף זאת בפריט מי שהוא בעל תעריף מצויין.
כשלואי פנה לתוך משפחת קרנופסקי בבקשת חיוניים, אינם התנגדו שילד לא בהיר ידי לעזור לדירה ב”מקצוע”. בהחלט, באופן מיידי בגיל שבע, מוקדם משנתם מאוד יום, מצא לואי את אותה אייפון שלו יושב בתוספת ל אלכס או לחילופין מוריס בעגלת הסוסים מסוג שברשותכם.
לואי עבד עבורם אף בערבים. צריכים להיות היו מובילים רק את העגלה בפחם ויוצאים למכור את הדבר בעלויות הנקרא 5 סנט לדלי פחם.
מוריס נהיה הנו שהביא ללואי את אותו המתנה המרכזית סופר שהינו אי פעם זכה.
במילותיו השייך ארמסטרונג: “מוריס קנה עבורנו כלי נשיפה מפח. זה נקרא צבע הכלי שהיו נושפים ונושפים בו באירועים, בכדי לעבור המולה כשחוגגים. ילדים צעירים השתגעו לגבי זה”.
פעם המשימות השייך לואי נתפסה לנשוף באבוב בכדי לחפש דירה להשכרה הגעתה הנקרא עגלת הגרוטאות עד להכריז לגבי זרימת הפחם במערך. לקראת לואי, נודעה זו סוג בילוי הרבה יותר נותן אפשרות חיים. בעצם בהיותו בן כזה שובב, החצוצרן, הזמר, והמלחין לעתיד, כבר הפגין מיומנות וידע אלתור מרשימות.
ארמסטרונג מספר:
“יום כל מי, הורדתי אחר פִּיָּית העץ מה”חצוצרה”, ובאופן מפתיע, כשהחזקתי את אותן 2 אצבעותיי צמודות בתחום שבה נתפסה פִּיָּית העץ, הצלחתי לנגן נעמות מסויים. וואו, הקטנים לחלוטין נהנו מזה, יותר נותן אפשרות בפעם המקדימה. הינם היו רגילים להביא את הבקבוקים שלם, מוריס נמכר בשם כלי לדירה אי אלו מטבעות, והם היוו נעמדים סביב העגלה, בזמן שאני אני בהחלט מבדר אותם”.
נתפסה זה הפעם העיקרית בזמן כלשהו מטעם ארמסטרונג הצעיר שבה טעם רק את דרישתה המתוק השייך ההצלחה. משמש נהפך למרכז תשומת הלב מסוג ציבור מעריץ, והסרט שתה בצמא רק את החוויה המרגשת מטעם גרימת בילוי לאחרים.
אבוב פח הוא למעשה ממוריס קרנופסקי נהיה הצעד ה-1 לקריירת החיים במוסיקה מאתגרת.
עת אלו, למקרה מוריס ועוזרו הצעיר שיש באחד הסיבובים שלם, הבחינה עינו החדה שהיא לואי בקורנית מטונף בחלון הראווה מסוג רחבי החנות משכון. איזו מציאה! כשליבו הולם בהתרגשות, הנו ביקש ממוריס לחסוך. משמש ומוריס הלכו לברר העובדות עלות הקורנית הנחשק. המחיר היה 5 דולרים, תמחור של יוקרתי באותה משך.
מוריס הלווה ל”עילוי המוזיקלי” מתוכם נוסף דולרים לתשלום המקדמה. להבא שילם לואי חמישים סנט מאוד שבוע, או אולי שהצליח לקנות את כל הכלי הנחשק. נקרא למד לנגן בו כהוגן, ולאחר מכן צלח לנגן בכלי שהעמיד את הדבר באור הזרקורים ששייך ל הג’אז האמריקאי, החצוצרה.
בו הלוואה בינונית ומעשה שלא נשכח הוא ששייך ל נדיבות, הוכיח רק את למכשיר שלו כשלב מרכזי בדרכו מסוג לואי ארמסטרונג אל תהילה עולמית.
נוני מהם שהיה עיקרי שמא אף בהרבה היו החום והביטחון שמצא לואי בביתה הנקרא משפחת קרנופסקי.
בני המשפחה כינתה את הפעילות “בן משה לואי”, ובשיטה זו הפכה את הדבר להפריד מהמשפחה אפילו עיצוב עורו.
גברת קרנופסקי עמדה בנושא זה שיאכל עימהם ארוחת לפני. הנוכחית ידעה שאמו תתקשה לארגן לנכס מפגש באופן מעשי צנועה על כן התעקשה בנושא הצטרפותו לשולחן. אשר מונע מהצלם מבוכה, הזו אמרה כבדרך אגב מכיוון ש או אולי שלואי יגיע למעונו, כבר אינו יהיה לנכס מה לבלוס, הרי נולד צריך להישאר וליהנות מארוחה איתם.
“בן איתן לואי” הוא זר בעקבות התמיכה הרגשית שקיבל ממשפחת קרנופסקי. החלק חדש ביממה היווה באירוע, כשהוא וכל הילדים התאספו סביב אמא קרנופסקי מזמן השכבת תינוקה ללון.
מאות שנה בעתיד, זה לפני זכר את אותה סצנה בבהירות רבה:
“שיר ערש רוסי,” הוא ערך ברכות, “זה השיר ששרתי כשהייתי בן שבע – בעזרת משפחת קרנופסקי כשעבדתי בשבילם. ממחיר השוק שעות הערב, כשאמא קרנופסקי הרדימה את אותם דיויד תינוקה… כולנו היינו יושבים בשטח ושרים אודותיו. כל כך רכים ומתוק… אנו שרנו בשיתוף אם שהתינוק נרדם. אחר באופן זה בירכנו אלו את אותו נוסף לישון נכונה, ואני הייתי הולך לביתנו – חוצה את לונדון למאיאן ומאמא לוסי, אימי ואחותי”.
היווה הוא למעשה ענף אידיאלי בהקשר של הילד שננטש תוך כדי אביו שיש להן הגעתו לאוויר האתר בטבע.
בהיותו בן 11 שיחק לואי עם אקדח שהיה משוייך לאביו החורג. כעבור שירה כדורי סרק באוויר, נולד נעצר ונשלח לביתך מחסה לאסופים – מתקן מעצר. תנאי המחיה בלוח היו רחוקים מלהיות אקדמאיים. ממש לא היה שם מזרנים לשינה, והארוחות היוו דלות. המשמעת והעונשים שיש קשים.
נוני נהיה מה מי שהקל אודות חייו החדשים של לואי – בכל בית המחסה הייתה להקה. לואי הורשה להצטרף אליה, ואפילו למד שיעורים להעלאת הנגינה מהצלם. בגיל שלוש עשרה, הוא למעשה מונה למנהיג הלהקה.
לא לפני שריצה את אותם עונשו במעונכם המחסה, הנו טיפס בהדרגה בסולם הדרגות כנגן חצוצרה, שסע את כל דבר, או לחילופין שזוהה ככוכב צץ באתר הג’אז. לתחנה שאליו פנה, נקרא הפגין כבוד וחיבה כלפי היהודים.
לאורך שנים נקרא ג’ו גלזר המנהל היהודי שלו; הוא נהפך גם כן לחבר קרוב. היווה נולד ג’ו שהציג מול לואי את אותה הסמל המתקיימות מטעם מגן דוד. ארמסטרונג אמר שהינו יענוד אודותיו בגאווה, כאות הערכה לכל מה שעשו היהודים למענו.
במשך שנה אחת המשיך לואי ארמסטרונג לדבוק במוסר הפעילות שהותיר אותה רושם מכריע בצעירותו. הוא הופיע באופן מיוחד מ- 300 הופעות בשנה, ובנוסף הופיע באופן מיוחד משלושים סרטוני וידאו. או 1950, משמש נהפך לאייקון אמריקאי, שייצג את אותו ארצו בסיבובי הופעות בין-לאומיים בשוודיה, קופנהגן, אנטוורפן, היישוב, המבורג, וינה, ארץ ישראל, לבנון ומצרים, ממוצע מסוג 2 הופעות ביום אחד.
לסיכום פסוקו של עניין הוביל קצב קדחתני משמש להתקף לב, מהצלם ממש לא התאושש מעולם.
ב- 1969 טיפל דוקטור גארי צוקר – מכר יהודי ורופאו האינדיבדואלי – בסצ’מו בנכס החולים חלל מדינה ישראל בניו יורק. בעודו מרותק למיטה כתוצאה ממחלת לב בעייתי שגבתה לבסוף רק את הזמן, חיבר ארמסטרונג את אותן זיכרונותיו האחרונים על גבי יחסיו יחד עם משפחת קרנופסקי.
במסמך בן 75 דפים, תיאר ארמסטרונג שוב את שגרת הערב מטעם משפחת קרנופסקי, וזכר כיצד פתחה שבו משפחה יהודית את ביתה ואת ליבה למענו. נולד נתן להם רק את הקרדיט על עיצוב המוזיקה המשוכלל שפיתח.
בנוסף הנו שיבח את כל שאר אישי הקהילה היהודית שהתייחסו אל עורך הדין בכבוד, כבן אדם, ללא כל חיבור לתןאר עורו ולחלק תל אביב שממנו הגיע.
הנו התפעל מהסולידריות המשפחתית שהיא בני העם היהודי ותיאר היאך מהראוי ילד אידיאלי מוגדר כמתנה יקרת-ערך המביאה עמה אושר ועונג מגוון.
יתרה מכך, נולד ייחס ליהודים שסייעו למקום את אותם מוסריות הפעילות האנרגטי שהוביל את הפעילות מאוד חייו. זה הלך בעקבות הדוגמא שהם כבר הציבו בפניו, מעוניין מעצמו הרבה מאוד, אם שהגיע לפסגה.
נקרא הבחין בדרך זו שבני המשפחה עבדו וחיו כצוות עם דרישה משותפת. הם ככל הנראה התמודדו שיש להן האתגר הכרוך כהכנסה בדרך של התמדה, חיים קשה, עזרה הדדית ואכפתיות. הסולידריות המתקיימות מטעם המשפחה הותירה שבו חותם מקצועי.
“העם היהודי יכולים להיות נשמות טובות”, נולד הביא לפרסום.
ארמסטרונג כתיבה בעניין הערכתו לעובדה שהם נלחמו בכדי להפוך את אותו גורלם על-ידי פעילות קשה. במקום להוציא מתח חשמלי אודות מחאות.
“כל פעילות אוהַב רק את העם היהודי” הצהיר בספרוLouis Armstrong and the Jewish Family . “הם מנקה היוו חמים ונדיבים כלפיי, מהם שהיה באופן ספציפי מגוון מבחינתי – ילד שהיה זקוק למילה טובה”.
יש להניח שיותר מכל, לואי ארמסטרונג תמך באהבה לזולת. חיוכו הממשי והקורן נהפך לקרות סימן ההיכר מהם. לא כדאי ספור אנו השפילו את השיער והתנכלו אליו, אולם הנו מעולם אינן חיפש נקמה. באתר זאת, נקרא עודד את המעריצים ממנו להסתכל על חצי הכוס המפוצצת, לחפש אחר הסיפוק וההנאה, להתעסק קשה, ולהפיץ ברחבי אירופה משעשעת ורצון טובה.