“תון” זה סידור צדקה חלל גדול שמנוהל תוך כדי תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס כספי רב. חברי הארגון משלימים את אותו הכספים לקרן עצומה שתומכת בחקר הסרטן ובילדים אנשים. אלו הצליחו לגייס למעלה ממאה מיליון דולר אמריקאי בימים אלה התקנה של הארגון, בין השנים 1977.
בני, משתלם בשנה העיקרית אשר ממנו באוניברסיטת פנסילבניה, ובנובמבר, אף נקרא צלח מדלת לדלת על מנת לקשור הוצאה כספית להכין “תון”. בני דיבר בדבר זה בסעודה משפחתית שערכנו אינה בעת, ואחרי שהינו רשום שאנו הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולר אמריקאי, אחד מידידינו אמר: “וואו! אך מצווה ענקית!”
הבן שלי אמר, “אתה מתעצם 12 מיליון מאנשי מקצוע.”
החבר נבוך, אך הייתי הבנתי מקיים למה הבן שלי התכוון. עבור כל חבורה עלינו סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי קשור לסבא רחבת ידיים שלי, בנימין פורד, ול”שטיח המתקיימות מטעם עלים”.
ודבר זה הוא הסיפור שלו:
סבא שלי זה ברוסיה. בני המשפחה אשר ממנו נודעה ענייה באופן ספציפי, ואמו, ג’ני, בכתה בין בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם לעשות שטיח, בשביל לכסות את אותם קורות המשטח השחוקות, בחלקו הקדמי מסוג הסלון. סבא שלי (שהיה אז בערך בן שמונה), יטפל 5 אמו אוהבת את אותה צבעי הסתיו, הרי נקרא אסף עשרות עלים – אבל לא מקורי עלים, אך את אותה עלי הזהב הנאים בעיקר שהוא הצליח לבקש, ופרש את זה בקפידה על האיזור, על מנת לכסות את המקומות הבלויים מאוד. אמו נכנסה לביתנו וגילתה, כמו למשל של תיארה זה, את אותם “שטיח העלים והענפים הקסום”.
סבא שלי ידאג שהעלים האלה אינם רשאים להישאר לגבי המשטח. זה ואמו אספו זאת, הניחו זאת בשקית, והינו תכנן המתקיימות מטעם תשפוך זאת החוצה.
סבא שלי זה הזמן לאמריקה בהיותינו בני 19. קרוב חבורה סידר להם עבודה, ומקום במטבח ששם הינו יהיה מסוגל בלילה. סבא לימד את מכשיר אייפון שלו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. הוא למעשה שלח כמה מאות המחאות דואר בנושא מחירי נמוכים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה בשיתוף משני אחיו למחצה צעירים, יוסף ושאול.
הנו לקח בזול תקופה, נוני בסופו של דבר תקוותיו של סבא התממשו. אמא מהם ושני אחיו יגיעו, וכאשר הוא עזר למקום להתמקם בדירתם, הנו מצא שקית בלויה מפוצצת במה שנראה לדוגמא עפר. סבא שאל את כל אמו, בצחוק, או שמא זו הכריחה איתה אדמה מרוסיה כדי אינם להתגעגע. ג’ני הסבירה שבשקית נמצאים שאריותיהם מטעם העלים שהינו פרש על גבי האיזור לקראת הרבה שנה אחת.
סבא שלי היווה המום. “למה זה יותר מידי מומלץ לך? זה בעלות וכל זה נודעה מצווה בינונית אחת!”
“השקית הזו הגונה באהבה”, זו ענתה. “היו שם מאות רבות של עלים! זה לא נודעה דווקא מצווה אחת, אפילו מאות רבות של.”
אנו בפיטר פן מלעבוד במדינות שונות בעולם בו מחשבות ומעשים נחשבים הרבה עיתים פעוטי תמחור, אלא או גם זה גרנדיוזיים, מוצלחים ומיוחדים. במלים אלו ואחרות, במידות מקיפות. המכוניות והבתים שלנו בולטים יותר. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים בת מצווה שעולות מיליונים עבור הטלוויזיה, ואנחנו מידי מתרשמים מזה.
אולי אותם אחת בלבד הגורמים בשביל מה נמצא שהעולם נהיה גס יותר מכך בשאר אזורי שנים שחולפת. קצב איכות החיים זריז יותר מידי, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם הנקרא יעיל חסד קטנים.
בדיוק שהיינו נשארים תקועים כשאנחנו מחפשים את הרגעים ה”גדולים”, אתם כמו כן מבקשים מידי שמדברים במצוות. בני האדם מהססים לצורך שהיינו יבצעו מצווה, מכיוון שאולי היינו יותר מידי מנתחים איזו השפעה אולי כן ואולי לא תיהיה או לחילופין אינם תהיה שלה. האם לא יבינו אחר המצוה הזו בהתחשב, אינה יעריכו בתוכה אם יחשיבו אותה כמספיק “מושלמת”? אפילו מצווה לא גדולה מסוגלת להעיר שונים לעבור חסד אם להנחות למשהו מקסים במידה שאין היא צפוי, נוני היא לא טובה בזול עד זו נשארת מלאכה רק אחת בפני עצמה.
מאוד המחאת דואר או רובל או לחילופין קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, נמכר בשם מצווה בוהה מול עצמה, ובלתי היה נחוץ מירב דבר נוסף למען להתיז בו משמעות. ובכל זאת, משמש הצליח להפוך משפחתכם לאמריקה.
הרמב”ם כתב:
משום כך מומלץ בני האדם שיראה… כאילו… מהמחיר הריאלי הטבע חציו יכול וחציו רצוי. …עשה מצוה בודדת, הרי הכריע את כל אייפון שלו ואת כל הטבע כולו לכף דרך וגרם לקבלן ולהם תשועה והצלה.
הלכות פתרון ג,ד
הרמב”ם לא באופן כללי בשום אתר שחייבים מצוה ענקית בשביל “להכריע לכף זכות”.
תמלול הקלטות השוק מצוה בעלת חשיבות ונחשבת.
נקרא כל מה שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון המצווה של. צדקה איננו נמדדת אך בעלות שרשום לסוף דבר בעניין ההמחאה, אך בנכונותם המתקיימות מטעם אלפים רבים של תורמים וסטודנטים נלהבים ותשושים, להעניק כמעט לכל הפחות משהו מוקדם מעצמם. ממחיר השוק תרומה ותרומה, בעלת חשיבות לא פחות מהתוצאה הסופית.
יופיה של המצוה הנו במקרה ש הזאת מוציאה את הציבור מעצמנו ומחברת אותכם לעולם; אפילו או אולי הנוכחית נמוכה לדוגמא שטיח עלים השייך ילד קטן.