ארבעה פרקים בקידום האישיות – פרק רביעי:
בן זומא אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם…
אילו גיבור?
הכובש אחר יכללו…
אילו עשיר?
השמח בחלקו.
אלו מכובד?
המכבד רק את הבריות…
(מסכת אבות, פרק ד, משנה א)
אחד זוכה לכבוד ולתהילה בקהילה המערבית? אף אחד לא נחשב למוצלח ומכובד? שחקן כדורגל שמקבל מליון דולר מרב שער. שחקנית או גם זמרת מכונת פוליש. פוליטיקאים ואנשים עם משרות חשובות…
הוא בעל ידע את אותו שמעון כהן?
העסק שלך מתגלגל למיליונר מצפון תל אביב?
באמת. אילו מיהו גדול. מהו שהוא הצליח בעשיית בחיים שלו, והכול בעשר אצבעותיו ממש!
נוני, או לחילופין אנשים מסוג זה מידי מומלצים, אודות מה אנו בפיטר פן ממהרים לשכוח יחד עם זאת בו ברגע שמכבים את אותן האורות, והם יורדים אל מעבר לבימת ההצלחה?
כל מה קרה פעם לכבוד? לאן זה נעלם?
הפתרון לשאלות אלו שמא הרבה פחות מפתיעה – מעולם איש אינה כיבד יחד עם זאת.
העושים שימוש כבדו רק את יכולתו הנקרא השחקן לבעוט בכדור, זה כבדו רק את עושרו מטעם המיליונר, את כל יופייה הנקרא השחקנית, את עוצמתו ששייך ל הפוליטיקאי. ההתייחסות ניתנה למאפיינים מבחוץ וחולפים, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה לאישיותו ומהותו הפנימית המתקיימות מטעם ה”מכובד”.
הרי את כל אף אחד לא כל אחד עלולים לכבד? רק את ה”לא מוצלחים”, את אותה העניים? רק את ה”כישלונות”?
כבוד” מלשון “כבד”, מי שיש ברשותו משקל וערך – היהדות מלמדת אותכם שעלינו” לכבד מדי אדם באשר הוא האדם. תמלול שיחות משנה היאך משמש נראה עד מה עושה, עמוק ביקום טמון ‘צלם א-לוהים’. יש צורך אותה נשמה, עלינו שבה פוטנציאל. ואם א-לוהים סבור שאדם נקרא חשוב מאוד יספיק למען ללמוד ולחיות בעולמו, אחד אנו שנקל בערכו ונזלזל בו?
את כל הסיפור השני אודות הלל הצדיק, מוכיחים בבתי מעצב השיער בשיעורי התושב”ע, והטכנאי סגנון או כמה הוא שימש פשוט לבריות, אבל כל אדם נגלה אותה את כל המוצא לכבוד הרב בה זכה, עד שכמעט בכל מקרה השייך מחלוקת אחת בלבד מרחב הלל לבית מגורים שמאי, מוחלטת ההלכה כדעתו השייך חלל הלל, ודבריו ומעשיו מטעם הצדיק נרשמו בתלמוד כמודל לחיקוי.
החכם הידוע הלל, הינו נודע בעבודתו העצמית בנושא אישיותו ובסבלנותו המופלגת. משני אנחנו ערכו ביניהם עזרה, הזר הראשון טען שהינו יצליח להביא להלל להפקיע את אותם סבלנותו ולהרגיז את השיער, והשני טען שלא קיים אפשרות שהינו יצליח.
השניים השווי תוכנית באיזה אופן לעבור את כל הניסוי, ואז הוציאו את אותן תוכניתם לפועל. ביום שישי את הצהריים, חיי האדם הלחוץ סופר בה כולנו ממהרים לסיים רק את סידוריהם עבור זרימת השבת, נעמד האדם המתערבים מתחת לחלונו ששייך ל הלל והתחיל לצעוק: “מי עכשיו הלל?! אחד קיים הלל?!”
הלל, שהיה באותו שניה בביתכם המרחץ, לבש את אותם בגדיו, קרה פעם בתוך את הדבר אלו ושאל: “כן בני, מה רצית מהלל?”
אחד החלו ב לשאול את הדבר שאלות מעצבנות ושטותיות, והלל בענוותנותו שיבח את אותו השואל על שאלותיו המחוכמות, וטרח להשיב לנכס.
השניים נפרדו לשלום.
חלפו מספר רגעים, הלל חזר לביתך המרחץ ואך הספיק להוריד את כל בגדיו כששוב כשנשמעה הקריאה: “מי בפתח הלל?! האדם פה הלל?” הלל הזקן טרח ולבש את אותה בגדיו, ויצא שוב לתוך את החפץ ה’נודניק’. “כן בני”, הוא למעשה שאל בנחת, “מה רצונך?”
“בקשר למה שדיברנו ראשית, התעוררה אצלי דאז שאלו… “
יאריך ענה הלל בסבלנות. מהתחלה השניים נפרדו לשלום. מהתחלה חזר הלל למוסד המרחץ, הסיר את בגדיו ושמע את הצעקה המוכרת: “מי כאן הלל?!” הוא חזר ולבש רק את בגדיו, קרה לתוך את החפץ מיהו, הקשיב לשאלתו המחוכמת וענה בנחת ובמלוא הרצינות.
מהו חזר על גבי עצמו בפעם הרביעית, ואף באותה אחת אינה יצא הלל מגדרו, הקשיב וענה בעמקות.
כאשר גיליתם את הפתרון הרצוי לצלחת הלל?
הפתרון האלטרנטיבי טמון במילה הפשוטה לכאורה “בני”. הלל ראה אנחנו כבנו יותר, והתמקד בטוב בה. כמו כן לימד שלא מרים את אותו ידיו ואומר – “די א-לוהים! נמאס עבורנו מהילד זה, מהבוקר לא מפסיק לנדנד, קח את השיער ממני ותחליף את הדירה במשהו מעט יותר מוצלח!” לעולם לא נוותר בעניין ילדינו, בעצם או לחילופין הם ככל הנראה יחזרו על את הסתימות טעויות עוד פעם. ויותר מכך, ככל שהחיסרון בילד יהיה גדול מאוד יותר, נתאמץ לדרוש אחר אותה מאפיינים חריגות ולהתמקד בהן. ממש באותו מקום מגורים נהג הלל כלפי אנו, וכאשר אינו נמצאה תכונה חיובית בולטת בו אפשר להתרכז, התמקד ב”צלם א-לוהים” אותה.
מי שחי רק את חייו תוך הבחנה תמידית בצלם א-לוהים שבכל אדם, מומלץ להערכה ולכבוד שאליהם הוא זוכה.
שלמה המלך אמר: “כמים הפנים לפנים, באמת לב מיהו לאדם” (משלי כז, יט) – למקרה אנשים ניצבים בפני דמותנו המשתקפת במים ומהווה מוציאה לכל אחד לשון, בני האדם שלא נעלבים כיוון שזוהי למעשה בבואה שיש לנו המשקפת את אותו מעשינו. בדרך זו אף בחיי יחסים פעם פרטיות, כל מי האוהב – אהוב, כל מי שמכבד – חדשני.
או שמא כמה הייתה תכונה זו מסוג הערכת הבריות מרגשת להלל נוכל להוסיף מסיומו השייך אודותיו מעשה:
“אתה הלל שהכול משבחים?” שאל המתערב החצוף אחר הלל והמשיך – “הלוואי למנוע גם אנו בפיטר פן כמוך בעם מדינתנו.”
אפילו הקנטה ברורה יחד עם זאת אינו הכעיסה את אותה הלל, והוא התייחס אליה בכבוד, לדוגמה לכל שאר דבריו ששייך ל את החפץ האדם. ושאל “מדוע?”
“כי בגללך הפסדתי הרוב כסף!” וסיפר לו על אודות ידע הוא כח ההתערבות
הלל פנה אל עורך הדין ואמר: “גם אלה נקרא מדובר כאן בעלות חלל גדול בהרבה, לפני היה איכותי להפסיד את הדירה, מאפשר לעשות לכל המעוניין לכעוס.”
כבוד הבריות הנו ערך בעל חשיבות עליונה שהוא לא נאמד בשום תמחור של כספי.
הבורח מתוך הכבוד
“…וכל הבורח מתוך הכבוד, הכבוד רודף נוסף.” משמעותו הפשוטה השייך מאמר נולד זו גם שאדם אותם יתרחק מכל כבוד, בסופו של דבר יהווה מפואר.
מספרים אודות אחד ש”ברח מהכבוד מאוד ימיו”:
“רבי.” הוא למעשה פנה אל רבו בטענה, “אני איננו אחד. בתבנית דברי מבריקים, אני הוא בעל שם טוב. ממחיר השוק ימי הייתי מבלה בבריחה מהכבוד, ועדיין איש איננו מכבד את העסק.”
“אכן כך” השיב לדירה הרב, “יש אתם שבורחים מהכבוד כמו למשל אש. אולם, כשאתה בורח מהכבוד, החברה שלך לעולם מסתכל לאחור – מתי הינו מיד יצליח לתפוס את העסק…”
שלא לזה התכוונו חכמים בדבריהם. נוני למה הם בהחלט התכוונו? במקרה ש מוטל עלינו סתירה רק אחת נוסף המאמרים? במידה ו כל מי המכבד את אותן צלם הא-לוהים שבכל אחד, יבלה את אותה ימיו בבריחה מתוך הכבוד? ואם הוא למעשה בורח מבין הכבוד, כיצד הינו יהיה מכובד?”
כל מי הבורח מבין הכבוד שלא מזלזל בעצמו. הוא מודע וגם לצלם הא-לוהים ששייך ל עצמו. אחד כה נרתע מכל איתור המתקיימות מטעם כבוד אודותיו משייכות הבריות לסממנים חיצוניים רבים. אם מכבדים את המקום כיוון שהוא מוצדק, הוא למעשה מהרהר בלבו: “חכמה זאת, ממש לא שלי, זאת מתנה שקבלתי.”
לכבד פירושו לספק משקל וחשיבות לדברים, מיהו שמייחס חשיבות לדברים שבאמת עלינו למקום תשומת לב, הזה למכשיר שלו עוזר ב לשיער חשיבות- “איזהו מפואר המכבד את הבריות”.
מעובד בגלל ספרה השייך לורי פלטניק “זכור את אותו הנשמה”…
